דברים שמסתיימים ודברים שלא מסתיימים...

בואו נודה על האמת: למי מאיתנו אין יצירה שהיא התחילה ולא סיימה? מה, אף אחד לא קם?? מעניין... לכולנו יש את הדברים שאנחנו מתחילים לעשות, חדורי רוח מוטיבציה, ובסופו של דבר משהו קורה, דברים אחרים מסיטים את תשומת הלב ואנחנו זונחים את מה שהתחלנו לעשות. בהתחלה עוד משאירים אותו מול העיניים, ומקווים שעוד נחזור אליו, ובהמשך - הדברים האלו נתחבים עמוק לתוך ארון או מגירה, כדי שלא יפריעו לנו לעבור הלאה.

זה קורה לי בדרך כלל עם צעיפים. בתחילת כל חורף אני קונה צמר, ועוד קצת צמר, שומרת כל דוגמא חדשה שצצה תחת השמש בתיקיה מסודרת, ומתכננת לסרוג הכולללללללל. לפני 3 שנים זה קרה לי עם צעיף בצבעי שחור-אפור-לבן מתחלפים שהתחלתי ולא סיימתי, ושנה אח"כ בעצתה של עדי LEE המקסימה מפורום סריגה בתפוז, סיימתי אותו לפני שקניתי צמר נוסף. לפני שנתיים זה קרה לי עם הצמר שקניתי כדי לסרוג לעצמי פונצ'ו. את הפונצ'ו הזה אפילו לא התחלתי לסרוג באותו חורף... חיכיתי שנה, ובשנה שעברה התחלתי ממנו, כדי להיות בטוחה שאסיים אותו, ואכן סיימתי אותו ואפילו הספקתי לסרוג בנוסף לו עוד 11 צעיפים. היו אמורים להיות 12 צעיפים, אבל הצעיף ה-12 נזנח לאחר שסיימתי כמחצית ממנו. הוא היה סגול, והיה מיועד לאורית, שלמרות שהיא מאוד אוהבת סגול, לא היו לה אז צעיפים סגולים בכלל. הצעיף הזה אמור היה להיות מתנת יום ההולדת שלה, אבל הרעיון נגנז לטובת משהו אחר שישב לי בראש באותו זמן, והצעיף נזנח במעמקי הארון.

החורף הזה, לאחר שסרגתי כמה וכמה דברים, החלטתי לחזור לצעיף הזה, וסוף סוף סיימתי אותו. אז אמנם קצת באיחור, ובינתיים כבר יש לאורית צעיף סגול, אבל עכשיו יהיה לה מגוון :-)



ואם כבר אנחנו עוסקים בדברים שלא מסתיימים, אז לפני כ-3 שבועות הוחלט לסיים את מבצע "עופרת יצוקה" ולהכריז על הפסקת אש. מאז הטילים ממשיכים ליפול בדרום, אמנם לא באותו קצב, אבל יש תחושה שיש כאן משהו שלא נסגר עד הסוף, שלא הסתיים. במקביל למבצע "עופרת יצוקה" ולהבדיל אלף אלפי הבדלות, התחילה בפורום אומנות שימושית ב-Ynet החלפת פינוק חורפי. בנות הדרום נמנעו מלהשתתף מסיבות ברורות, אבל בשיתוף עם עוד כמה בנות החלטנו שזה שהן החליטו לא להשתתף, לא אומר שלא מגיע להן החורף הזה פינוק יותר מתמיד. חילקנו בינינו את בנות הדרום, ואני לקחתי על עצמי לפנק את דנדי פו. דנדי היא בחורה מתוקה שאוהבת ליצור, אוהבת תכשיטים וגם אוהבת לבשל, למרות שלא רואים את זה עליה בכלל.

הכנתי לה קופסת בד תפורה, על פי ההדרכה המצויינת של פרפרים, שרשרת סרוגה וכמה סוכריות שוקולד, שאפשר לאכול כמו שהן, או להמס בכוס חלב למשקה שוקולד מחמם. להכול צורף כמובן כרטיס, עם תקוות לזמנים טובים יותר.



ונסיים עם תפילה שהמצב הבלתי אפשרי הזה בדרום ייפתר, ויפה שעה אחת קודם, ואולי אפילו נביע תקווה שהבחירות שמגיעות בעוד 3 ימים יביאו איתן את השינוי שכולנו כל כך מייחלים לו.