איפה הייתי אז, כשהאדמה רעדה...

אני זוכרת את זה כאילו זה היה ממש לפני רגע.

אני חושבת על זה שעברו מאז 14 שנים ולא מאמינה.

הייתי אז חיילת. קצינה בשירות סדיר.

ישבנו אני, חבר טוב טוב ואורית בחדר של אורית וראינו סרט עם קנת' בראנה ואמה תומפסון - רצח מן העבר. מי דמיין שתוך שעה יתרחש רצח שיהיה כל כך בהווה, שנתקשה להאמין לו. אבישי, אחינו הקטן שהיה אז בן 12 וחצי נכנס לחדר והודיע לנו - ירו ברבין. הסתכלנו עליו לרגע, לא מעכלים את מה שהוא אמר לנו. חשבנו שהוא צוחק עלינו. איך יכול להיות שיירו בראש הממשלה? לא אמורה להיות בכלל עצרת למען השלום? אבישי נשאר בחדר והתעקש - ירו ברבין. העברנו לערוץ שתיים והסתכלנו כמו לא מאמינים. ואז איתן הבר יצא והודיע לעולם "ממשלת ישראל מודיעה בתדהמה..." התחבקנו ובכינו.

ולמחרת - יום רגיל. צריך לחזור לצבא. אני לא זוכרת איך הגעתי לבסיס. אני רק זוכרת שלא הצלחתי באותו יום לחשוב על כלום. באותו ערב אחד הקצינים מהבסיס אמור היה להתחתן. התלבטנו - הולכים? לא הולכים? אי אפשר לבטל חתונה. אי אפשר לתת לו להתחתן בלי החברים שלו מסביב. הלכנו. זו היתה החתונה העצובה ביותר שהייתי בה אי פעם. אני מאוד מקווה שלא אני ולא אף אחד אחר יצטרך להיות בחתונה כזו. אנשים ישבו מסביב לשולחנות באווירת נכאים, מסרבים להאמין לסיטואציה האבסורדית שנקלענו אליה. עזבנו את האולם בשעה מוקדמת יחסית, ובלי להגיד אף מילה נכנסנו לאוטו ונסענו לירושלים, לעבור על פני הארון.

14 שנים עברו מאז.

לא למדנו כלום.

השחיתות בכל מקום.

אדם לאדם זאב.

האדישות חוגגת.

הנחמה היחידה שלי, היא רגעי האושר הקטנים האלה, אלה שמגיעים משום מקום ומפתיעים בכל פעם מחדש. לפעמים קל לנו נורא לפספס אותם, לעבור על פניהם כאילו ברור מאליו שככה צריך להיות.

אסור לנו לעשות את זה.

אסור לנו לפספס את רגעי האושר הקטנים.

כשנדמה שכלום לא נשאר, הם אלה שמצילים אותנו.

יהי זכרו ברוך.

תפוחים, פירורים ומה שביניהם...

גיסתי שתחיה אלופה בבישול ובאפיה. הכי אני אוהבת, כשהיא באה עם איזה קינוח או איזו עוגה שנראים מליון דולר וטעימים להפליא, וכשאני מבקשת מתכון אני מגלה שלוקח 5 דקות להכין את זה, כולל הזמן שלוקח לשלוף את המתכון מקופסת המתכונים.
אחד המתכונים הקלילים האלה הוא של קראמבל תפוחים. קראמבל הוא קינוח אנגלי מסורתי. יש בו תפוחים חתוכים, שעליהם מפזרים פירורי בצק, ומכניסים לאפיה בתנור. מעצם היותו קינוח קליל, גם ההגשה שלו היא קלילה. אין פה חיתוך למנות יפות ומסודרות כמו חיילים בשורה. כשהוא יוצא מהתנור פשוט לוקחים ממנו בכף ועורמים על צלחת. המהדרין בשחיתויות לא יוותרו על כדור גלידת וניל שתצנן ותאזן את הקראמבל הלוהט, ותהפוך אותו לקינוח שאי אפשר לעמוד בפניו. אז יאללה, לעבודה.

המצרכים לתחתית:

• 5 תפוחים מקולפים וחתוכים לקוביות גדולות. אני אוהבת להשתמש בזן הזהוב. אפשר להשתמש גם בגראנד סמית (הירוקים החמוצים) או בכל זן שאתם אוהבים.
  
• 25 ג' חמאה קרה חתוכה לקוביות קטנות.
  
• 2 כפות סוכר חום בהיר (דמררה).
  
• 1 כפית שטוחה קינמון טחון. בארוחות משפחתיות אני מכינה ללא הקינמון כי אבא שלי לא מחובבי התבלין הקסום הזה. עדיין מתקבל קראמבל מעולה.

מפזרים את התפוחים על תחתית של תבנית פיירקס בינונית מרופדת בנייר אפיה. חשוב לרפד את התבנית, אחרת הקרמל שנוצר בתחתית מקשה מאוד על הניקוי. מפזרים על התפוחים באופן שווה את החמאה, הסוכר החום והקינמון.

לפירורים:

• 200 ג' קמח לבן (כוס וחצי).
  
• 150 ג' חמאה קרה חתוכה לקוביות.
  
• 140 ג' סוכר (3/4 כוס).

מכניסים הכול למעבד מזון עם להב מתכת ומעבדים בפולסים קצרים עד שנוצרים פירורים שמזכירים קוסקוס. מי שאין ברשותו מעבד מזון יכול ללוש במיקסר בעזרת וו גיטרה, רק עד שנוצרים פירורים, או למולל את התערובת בידיים עד שנוצרים פירורים. שופכים על התפוחים שבתבנית. אופים ב-180 מעלות צלזיוס כ-45 דקות או עד שפני הקראמבל מזהיבים.

מגישים חם. רצוי להוסיף כדור גלידת וניל לצד הקראמבל.

גיוונים:

• אפשר להוסיף אגוזים וצימוקים לשכבת התפוחים. השתמשו באגוזים החביבים עליכם - מלך, פקאן, לוז וכו', קצוצים גס.
  
• בגרסת הקיץ של הקראמבל, אני ממירה את התפוחים בפירות קיציים - משמשים, שזיפים, אפרסקים, נקטרינות, ענבים ירוקים שלמים - מה שיש במקרר. חותכים כמות ששווה ל-5 תפוחים. במקרה של פירות חמצמצים במיוחד, אפשר לפזר עליהם כף נוספת של סוכר חום. כמו כן, בגרסא הזו אני תמיד מוותרת על הקנמון, מכיוון שמגוון הפירות נותן מספיק טעמים ואין טעם להעמיס בטעם דומיננטי נוסף.
  

נסו את הקראמבל בגרסאות משלכם וספרו לי איך יצא.

שיהיה בתאבון!

חבל בריבוע

ביום שישי האחרון התקיים מפגש של קומונת פרידה ונומה. אחרי 2 מפגשים שאליהם נרשמתי ולא הצלחתי להגיע ברגע האחרון, סוף סוף הצלחתי להגיע למפגש הזה. לא רק שהגעתי, אלא גם הספקתי להשתתף במשחק המשאלות שנילקי מארגנת זו הפעם השלישית. במשחק המשאלות כל אחת מבקשת 3 דברים שמתחשק לה, מתחומי יצירה שונים. אח"כ כל אחת שולחת מסר ובו היא כותבת מה היא יכולה ורוצה להגשים, ונילקי מתאמת את הזוגות כך שלכל אחת מתגשמת אחת מהמשאלות שלה. נפל בחלקי להגשים את המשאלה של ארייה - סלסלה סרוגה מחומרים טבעיים ובצבעים טבעיים.
נורא רציתי לסרוג את הסלסלה מחוט שפגט. יש לו צבע טבעי מקסים, והסריגה בו מתקבלת ממש יפה, למרות שיש נקודות שבהם העובי של החוט משתנה. א-ב-ל מתברר שלחוט שפגט יש בעיה רצינית ביותר והיא..... הריח שלו! הוא פשוט בלתי נסבל! לקחתי חתיכה מהחוט ורחצתי אותה היטב במים וסבון. הריח אמנם השתפר, אבל לא ברמה שתאפשר לי לתת מתנה בריח כזה...

אז אחרי שתחתית הסלסלה, שהיתה כבר בקוטר של כ-17 ס"מ נזרקה לפח בשל הריח שלה, פניתי לסרוג מחבל דק. התכנון המקורי היה לסרוג סלסלה לפי ההדרכה של זיקוקית, אבל לאחר ששוב הגעתי לתחתית כמעט מלאה של הסלסלה, הרגשתי פתאום שאני רוצה להוסיף משהו משלי לכל העסק, ופרמתי הכול. החלטתי לסרוג סלסלה מרובעת. סרגתי 2-3 שורות ראשונות, ו... נכון, שוב פרמתי. הפעם בגלל שלא הערכתי נכון את הגודל של התחתית והיא יצאה קטנה מדי. הוספתי עיניים ויצאתי שוב לדרך. הפעם כבר סרגתי עד הסוף, והנה הסלסלה -

הוראות:

הסלסלה נסרגה מחבל דק, במסרגה מס' 6. ההוראות הן לסלסלה ריבועית, אבל אפשר להתאים אותן בקלות לסלסלה מלבנית.

תחתית:

סורגים 31 עיני שרשרת.

סורגים חצי עמוד בכל אחת מהעיניים, החל נהעין השניה מהמסרגה (סה"כ 30 חצאי עמוד).

שורה 2 והלאה: סורגים עין שרשרת, מסובבים את העבודה וסורגים חצי עמוד בכל חצי עמוד.

ממשיכים כך עד לגודל התחתית הרצוי.

בסיס לדפנות:

סורגים שורה נוספת. בסיומה, כשמגיעים לפינה, סורגים בפינה 3 חצאי עמוד. ממשיכים לסרוג חצאי עמוד מסביב לכל התחתית. דואגים לפזר אותם בצדדים בצורה שווה כדי שהתחתית תישאר ישרה. בכל פינה סורגים 3 חצאי עמוד. כשמגיעים לעין השרשרת שממנה התחלתי, סוגרים את השורה בעין שטוחה.

דפנות:

את השורה הראשונה של הדפנות סורגים בלולאה האחורית של כל חצי עמוד, ולא מתחת ל-2 הלולאות. את השורות הבאות כבר סורגים כרגיל. הסריגה בלולאה האחורית נותנת לנו מעבר יפה וחד בין התחתית לדפנות.

סורגים עין שרשרת, וחצי עמוד בכל חצי עמוד. עכשיו כבר אין צורך להוסיף חצאי עמוד בפינות מכיוון שאנחנו "עולים למעלה" כדי ליצור דפנות, ולא מרחיבים יותר את התחתית. סוגרים כל שורה בעין שטוחה. ממשיכים לסרוג כך עד לגובה הרצוי של הסלסלה.

(הערה: אפשר לסרוג את הדפנות בספירלה, ללא סגירת שורות. במקרה כזה. כאשר מגיעים לגובה הרצוי, סורגים עין שטוחה בחצי העמוד הבא.

סיומת מסולסלת (לא חובה):

שורה 1: עין שרשרת, חצי עמוד בכל חצי עמוד, כאשר חצאי העמוד נסרגים בלולאה הקדמית בלבד, כדי שהקיפול של הסיומת יהיה יפה. סוגרים את השורה בעין שטוחה.

שורה 2: 3 עיני שרשרת, עמוד בכל חצי עמוד. סוגרים בעין שטוחה בעין השרשרת השלישית שסרגנו בתחילת השורה.

שורה 3: 3 עיני שרשרת ועמוד בעמוד הראשון, 2 עמודים בכל עמוד. סוגרים את השורה בעין שטוחה.


ניתן להוסיף שורות ו"נפנופים" ככל שרוצים.



כשחיפשתי רעיונות לכרטיס ברכה שיתאים לסלסלה, בדיוק הוצאתי כמה כוסות מאיקאה מנייר האריזה החום שעטף אותן. פתאום הבריק לי שבכרטיס פשוט מתבקש להמשיך את הקו ה"טבעי", ותוך דקה בערך היה לי ביד פרח מעיגולים שקרעתי ביד מהנייר החום. את הגבעול הכנתי מרפיה, ואת הכול הנחתי על רקע עם פרחי פרא, שגם התאימו לסיכה המתפצלת שהשתמשתי בה.


זהו זה. אני מאוד מקווה שארייה אוהבת את המתנה שלה, ושהצלחתי להגשים לה משאלה.

וזה גם המקום לומר תודה ענקית לדיילי שהגשמה לי משאלה והכינה לי קופסת מתכונים יפהפיה, מחולקת עם חוצצים - בדיוק כמו שאני אוהבת!!

הכן עצמך לחורף - נרתיק לטישו ב-20 דקות

לקראת החורף המתקרב והשפעות המאיימות, ובעיקר כי רציתי להוסיף משהו קצת יותר אישי למתנת יום ההולדת לסבתא שלי, תיבדל לחיים ארוכים, החלטתי סוף סוף לנסות לתפור נרתיק קטן לטישו. יש אין ספור הדרכות ברשת, אבל כל פעם הסתכלתי עליהן, הן הסתכלו עלי חזרה ובזאת נגמר הסיפור. הפעם באמת רציתי נרתיק כזה, אז התעמקתי באחת ההדרכות ובאמת קראתי אותה עד הסוף וגיליתי כמה זה בעצם פשוט. אתמול ישבתי עם כמה חברות טובות לערב יצירה והתכוננתי לתפור נרתיק כזה. זיקוקית שישבה שם וסרגה לה בנחת שאל מהמם ציינה שלפעמים הדרכות באנגלית יכולות מאוד לייאש, ושיש הרבה אנשים נמנעים מליצור רק כי אין להם סבלנות לקרוא באנגלית. מייד גייסתי את אורית למלאכת הצילום, ותוך כדי הכנת נרתיק צילמנו את השלבים, והרי לפניכם ההדרכה.


החומרים:

• 2 חתיכות בד בגודל 6*7 אינץ' (למי שמתעקש בס"מ - 15.2*17.8). (המידות מתאימות לחבילות הטישו הקטנות של קלינקס. לחבילות בגודל שונה ייתכן שיהיה צורך להתאים אותן. הרוחב של החבילות בד"כ זהה, כך ש-7 אינץ' יתאימו, אבל האורך לפעמים קצר יותר ואז ייתכן שיספיקו 5.5 או אפילו 5 אינץ').
• 2 חתיכות סרט אלכסון צר או רחב באורך 6 אינץ' (15.2 ס"מ) כל אחת
• חוט בצבע תואם

מניחים את חתיכות הבד אחת על השניה כשהצד היפה פונה החוצה, כלומר - בד אחד עם הפנים למטה ובד שני שמונח עליו עם הפנים אלינו. (הערה: לא טעיתי בהנחת הבדים שבתמונה. פשוט השתמשתי בבד משובץ, ובבדים האלה 2 הצדדים זהים).

פותחים את אחד הצדדים של סרט האלכסון, ומניחים את החלק שפתחנו על שפת הצד הצר (6 אינץ') של הבד שאנו רוצים בתור בד פנימי. מחברים בסיכות את סרט האלכסון ושני הבדים, ותופרים כמעט על קו הקיפול, קצת יותר כלפי חוץ. עושים כך גם בצד הצר השני של הבדים.


מקפלים את סרט האלכסון כך שיכסה גם את הבד החיצוני. מחזקים בסיכות ותופרים לכל האורך, הכי קרוב שאפשר לשפת הסרט.

עושים כך גם בצד השני. התקבלו 2 בדים שהצד היפה שלהם פונה כלפי חוץ ועל 2 הצדדים הצרים שלהם יש סרט אלכסון.

(הערה: בהדרכה המקורית שקראתי לא היה שימוש בסרט אלכסון. שם גזרו את הקצוות הצרים במספרי זיג זג, ותפרו על הקצה סרט רגיל. לי באופן אישי הגימור הזה לא נראה מספיק יפה, אבל כל אחד ושיקוליו הוא).

כשהצד הפנימי פונה למטה, מקפלים את 2 הצדדים העטופים בסרט אלכסון כלפי המרכז. מחזקים בסיכות ותופרים ב-2 הצדדים במרחק של רגל מכונה מהקצה.

גוזרים את עודפי הבד במספרי זיג זג.

הופכים, והנרתיק מוכן. הנה הנרתיק שתפרתי ביחד עם חבר ועם חבילת טישו של קלינקס, להמחשת הגודל. בהתחלה הנרתיק נראה רחב מדי, אבל בגלל הנפח של החבילה, הטישו מסתדר "בול" במקום.

אני מאוד אשמח אם תחזרו לפה ותספרו לי האם ההדרכה מספיק ברורה, וגם תקשרו לתמונות של נרתיקי הטישו שלכם.

בהצלחה!

הקלות הבלתי נסבלת של הפונפון

לפעמים אני נתקלת בעבודות שנראות מושלם, אבל למרות המושלמות הן מטרידות אותי. יותר נכון לומר שהקלות שלהן מטרידה אותי. מדובר על עבודות שאני (ולא רק אני) קוראת להן "קנה והדבק". דוגמא מעולם עיצוב האלבומים: לוקחים דף מושלם, מדביקים עליו תמונה אחת, סרט אחד, קצת ראב-אונים ואיזה כפתור או צ'יפבורד להשלמת המראה (כולם כמובן שייכים לאותה סדרת מוצרים...) וזהו זה, יש דף מושלם. 40 כאלה ומונח לפנינו האלבום המושלם באפס זמן. הדפים המושלמים האלה אמנם נראים מליון דולר, אבל בדרך כלל הם גם עולים מליון דולר. מה שמטריד אותי בעצם, זה שאין מאחוריהם שום מחשבה. אין משהו ש"ידליק" אותי, אין שימוש לא שגרתי בחומר או בטכניקה, איך אח שלי אומר? "אין כלום מתחת..." אני אסייג ואומר שהרבה פעמים עבודות כאלה יכולות להציל אותנו, כשחייבים להכין משהו ואין טיפת מוזה לרפואה. במקרים כאלה, אין כמו הסטים האלו. הם ממש מצילי חיים.

אם נשליך את זה לעולם הסריגה, יצרני הצמר דואגים לייצר לנו כל עונה מחדש חוטים כאלה, שלא צריך להשקיע בהם שום מחשבה, שום דוגמא מורכבת, שום ספירת עיניים, העלאות והורדות. פשוט סורגים בסריגה הכי פשוטה והכי אינטואיטיבית, ויוצא פריט מושלם. קשה שלא ללכת שבי אחרי חוטים כאלה, ואני מוצאת את עצמי הולכת שבי אחריהם לפחות פעם בעונה. במצבים כאלה אני דואגת להשתיק את כל הקולות הפנימיים שלוחשים לי ש"ככה זה לא חוכמה", באורח פלא פורחות להן מראשי כל הדוגמאות שאספתי שמתאימות אך ורק לחוטים חלקים, אלו שבשביל לסרוג אותן אני צריכה לשבת בחדר אטום לרעשים ולגירויים חיצוניים שמפריעים להתרכז, אני מייד שוכחת את קיומו של החוט האהוב עלי (Dora, אין קשר לילדה המצויירת המחרידה. חוט חלק, קצת מבריק, במחיר עממי לחלוטין, והוא הכי נעים ורך בעולם), ופשוט קונה את החוט "החתיך התורן". דוגמא לחוט כזה הוא החוט שממנו סרגתי ל-Hadarling את הצעיף לפינוק החורפי בשנה שעברה. חוט יפהפה, בשילוב צבעים מהמם של ורוד-חום-שמנת. הסריגה הכי פשוטה, בחצאי עמודים, יצרה צעיף עם שורות מושלמות של השילוב הנ"ל.

בשבוע שעבר היו לי כמה סידורים ברעננה. כשסיימתי את העניינים הרשמיים שלשמם הגעתי, מצאתי את עצמי בחנות הצמר האהובה עלי, "צמר גורמה". אובייקטיבית, אין שום סיבה בעולם שדווקא זו תהיה החנות הנבחרת. היא נמצאת ברעננה, באמצע רחוב אחוזה המלא רמזורים. אין לידה חניה (כלומר יש, אבל המחיר שלה זהה ל-2 חבילות צמר סטנדרטיות). המחירים שם מופקעים לחלוטין. ובכל זאת... רק שם אפשר לשזוף את העיניים במסרגות משובחות שבמשובחות, שאין סיכוי שיגרמו ליבלות אחרי חורף שלם של סריגה. רק שם אפשר להתלבט שעות אילו מסמני מקום כדאי לקחת - ממתכת או מפלסטיק, שטוחים או עגולים, עם סגירה או בלי סגירה... רק שם אפשר לשבת בנחת עם המוכרות ולקבל את כל ההסברים הדרושים, עם כל הסבלנות בעולם. רק שם הצמר מסודר בצורה כל כך מושכת את העין, לפי סוגים וצבעים, שאי אפשר לעזוב בלי כמה כדורי צמר בשקית...

כאמור בשבוע שעבר מצאתי את עצמי בחנות, מחפשת חוט מסויים. החוט לא היה שם, וכמעט יצאתי מהחנות כשנתקלתי בצעיף מהמם. סליחה, תיקון: מ-ה-מ-ם. הצעיף היה עשוי פונפונים, מסודרים להפליא בשורות. הוא היה יפהפה, ויותר מזה - נעיםםםםםםםםםםםם למגע!! התאהבתי מייד. שאלתי את המוכרת איך סורגים צעיף כזה ואיך הוא מתקבל כל כך מסודר. היא חייכה ואמרה "רק ימין". תרגום למי שלא סורג ב-2 מסרגות: זה כל כך פשוט, שאת יכולה לסרוג את זה בעיניים עצומות. השלב הבא היה כמובן סקירת הצבעים, ואז כבדרך אגב היא הראתה לי צמר דומה, שהפונפונים בו קטנים יותר ורכים יותר. שארית השליטה העצמית שלי פרחה החוצה מהדלת. כבר ראיתי את נועה הולכת לגן עם הצעיף המהמם שאני עומדת לסרוג לה, שיחמם אותה כל החורף. מייד בחרתי בפונפונים ורדרדים-לבנים. אחרי הרהורים עמוקים שנמשכו כדקה החלטתי להיות מעשית יותר והורוד הוחלף במשהו צבעוני יותר, שיתאים לכל קולקציית הצבעים בארון. שאלתי את המוכרת כמה חבילות יידרשו לצעיף לילדה בת 5. אחרי התשובה ההחלטית שקבעה שחבילה אחת תספיק מעל ומעבר, לקחתי 2 חבילות "שלא יחסר". שילמתי במיטב כספי ורגע לפני שיצאתי מהחנות נזכרתי שאין לי מושג איך סורגים בצמר כזה (יש חוט דק ואחריו פונפון גדול, ואז עוד מהחוט הדק ועוד פונפון, וכו') ובעיקר אין לי מושג איך להעלות עיניים. השיטה הרגילה הרי לא תעבוד בגלל הפונפונים. חייקה המומחית עזרה לי להעלות עיניים (באלתור מוחלט אגב. אין שום דרך אחרת), סרגתי 2 שורות ויצאתי לדרכי. בדרך הביתה עברתי באקוורל ושם ראיתי את אותו החוט ב-14% פחות... כעבור כשעתיים כשליש מהצעיף היה גמור. עוד ערב סריגה אחד והמלאכה הושלמה. אפילו את הפרנזים קל מאוד לעשות כיוון שלא דרושים הרבה - הפונפונים עושים כאן את כל העבודה. למותר לציין שחבילה אחת אכן הספיקה לחלוטין, ואפילו נשאר קצת עודף לנועה, שמייד אימצה לחיקה את הפונפונים הנותרים, שלא יהיה להם משעמם חלילה. זה כמובן יספק לי תירוץ לחזור לחנות כדי להחליף את הצמר שנשאר וכמובן להצטייד בעוד... זה לא נגמר אף פעם :-)

אז כן, גם אני כמו כולן מכינה לפעמים עבודות "קנה והדבק", או במקרה שלנו "קנה וסרוג בעיניים עצומות", ותראו איזה יופי יצא לי הפעם:

למתעניינים בחוט, הוא מיוצר ע"י צמר טדי, ונקרא Bubbles. הוא עשוי 100% פוליאסטר, ומגיע במבחר צבעים, כולל צבעים "בוגרים" יותר (כבר שמתי עין על החומים!). הוא מאוד מזכיר את חוט ה-Pompon משנה שעברה, אבל לדברי המוכרת הפונפונים גדולים יותר ונעימים יותר. החוט מגיע עם הוראות סריגה שכתובות על אחורי התווית. ההוראות, אגב, גורסות שיש לסרוג 2 עיניים בין כל פונפון. אני הסתפקתי בעין אחת בלבד כי רציתי צעיף ממש קליל ורך. סריגה של 2 עיניים בין כל פונפון נותנת צעיף צפוף יותר, שנראה לי חם מדי לילדה קטנה, בטח בחורף שיש כאן בארץ. לסיום, קבלו את דוגמנית הבית המאושרת, שעם כותונת הפסים החדשה שלה כבר ממש מוכנה לחורף:

שיהיה לכולנו חורף נעים, ובעיקר - גשום!!