למיקוש היה לי ברור שאני מכינה מתנה. גם היה לי ברור שאני הולכת על משהו גדול, ולכן היה לי ברור שאורית תצטרף אלי לסיעור המוחות ולביצוע.
מיקוש מאוד אוהבת תיקי "מסנג'ר", אלה הרחבים, שנתלים באלכסון עם ידית ארוכה ארוכה. עוד לא הספקתי להתלבט עם עצמי איך כדאי לתפור תיק כזה, וזיקוקית האלופה באה לעזר עם קישור להוראות ולגזרה של תיק שנראה פשוט להכנה אבל מאוד מאוד מרשים.
כהרגלי בקודש, לפני שמתחילים אצתי רצתי לעשות תחקיר. עיינתי בגזרה, קראתי את ההוראות, הגעתי למסקנה שזה אפשרי, והודעתי לאורית שאפשר לצאת לדרך. חמושות בזיקוקית, בקינשסה ובגוזל הצמוד יצאנו לנחלת בנימין. מצאנו את הג'ינס המושלם, ובד הכותנה המושלם שירפד את התיק מבפנים. עוד כמה סיורים בחנויות סדקית הניבו רוכסן בצבע ובאורך מתאים, וגם אבזם לכיוון אורך הרצועה, והתיישבנו לעבודה.
שוב, קראנו את כל ההוראות. אני הקראתי, ביחד תרגמנו תוך כדי הסתכלות על הגזרה, ואורית כתבה את הכול, שלא נשכח. ראינו סופית שהתיק קליל וברור, ונגשנו למלאכת חיתוך הבדים. אורית גיהצה, אני חתכתי. עד פה הכול טוב ויפה. התחלנו לתפור. צדדים של הבד החיצוני - יש. בוקסינג של הבד החיצוני - יש. כיסים לבטנה - אחד מחולק כדי שהסלולרי יישב יפה והשני גדול יותר - יש. צדדים, בוקסינג - ויש בטנה. ופה נגמרה לנו השבת. לקחתי אלי את מכונת התפירה וכל החלקים, והייתי בטוחה שלמחרת ב-12 בצהריים, בין הנקה להנקה, התיק יהיה גמור.
אז זהו, שלא.
אפילו - ממש ממש לא.
למעשה - כל כך לא, שאי אפשר שיהיה יותר לא מוכן מזה......
וכל זה למה?
בגלל הרוכסן שעל ה"מכסה" של התיק.
לכאורה - הכול מוסבר בהדרכה. כשניסיתי לעשות את מה שכתוב שם - תוהו ובוהו. לא הלך. קראתי את כל התגובות לפוסט של ההוראות, ראיתי שמישהי שאלה וביקשה הבהרה. קראתי את ההבהרה ו-נאדה. שאלתי גם אני כמה שאלות . קיבלתי מהמחברת המקסימה של ההדרכה הזו מייל עם דיאגרמה נוספת, ו - גורנישט. לא הלך. משהו שם התפספס לי כנראה ולא הבנתי איך אני אמורה להושיב את הרוכסן ואיפה המגרעת שאמורה להיווצר לי ולהכיל את הרוכסן. ניסיתי ותפרתי ופרמתי ושוב תפרתי ושוב פרמתי, קיללתי קצת, קיללתי עוד קצת ושום פתרון לא נראה באופק.
מה עושים? מתקשרים לאורית בהיסטריה. אורית אמרה לי להירגע. יש עוד זמן. תקראי שוב. קראתי. לא עזר. מייל "הצילו" לזיקוקית, ואז הבנתי שהיא בעצם עסוקה בעבודה עד מעל לראש ואין לה זמן להרגיע אותי עכשיו, ובטח שלא לעזור לי לתפור רוכסנים ושאר ירקות.
לקחתי הרבה אוויר ועזבתי את התיק בצד, בבחינת "אם אני אתעלם, הרוכסן בטח ישחיל את עצמו לבד לתיק".
לא עזר.
אחרי חצי יום של מחשבה נזכרתי שפעם מזמן, תפרתי לאורית כיס פנימי עם רוכסן באחד התיקים שלה. חיפוש קצר העלה את ההדרכה לתפירת כיס כזה. הסתערתי על מכונת התפירה בחמת זעם, ותוך 5 דקות היה לי כיס עם רוכסן. מכאן הדרך להשלמת התיק היתה קצרה. אורית הוסיפה לתיק פרח קטן לקינוח, וזהו זה. "הר הבית בידינו". "הר הבית" הזה מתברר כבעייתי לא רק בתחום הרוכסנים, אלא גם בתחום הצילום. הוא סרבן צילום אמיתי, ואני וגם אורית מתנצלות על התמונות המחפירות משהו. נקווה שבכל זאת נצליח להעביר את התיק. אז הנה מבט כללי -
וקצת יותר מקרוב -
והפרח כמובן -
ביום חמישי שעבר מיקוש קיבלה את התיק החדש שלה. נרשמה התלהבות, ואני מקווה שהוא באמת ישמש אותה.
מי שמתכננת לתפור תיק כזה וגם לה לא ברור הקטע עם הרוכסן, מוזמנת להשתמש בתובנות הבאות:
- אם תסתכלו בגזרה של התיק, יש חלק שנקרא FLAP וחלק נוסף שנקרא ZIPPER FACING. שני החלקים האלה נגזרים בנפרד. מה שאני עשיתי בסופו של דבר מתאים לפתרון הבא - מחברים את 2 החלקים יחד, וגוזרים אותם כחתיכה אחת. כלומר: מוסיפים 3 אינץ' לגובה של ה-FLAP.
- את הכיס עם הרוכסן תופרים פחות או יותר בגובה של 3 אינץ' מהקצה העליון של החלק הנ"ל שגזרנו, בדיוק כמו שתופרים כיס פנימי עם רוכסן בתוך תיקים.
רק בשמחות,
