הקלות הבלתי נסבלת של הפונפון

לפעמים אני נתקלת בעבודות שנראות מושלם, אבל למרות המושלמות הן מטרידות אותי. יותר נכון לומר שהקלות שלהן מטרידה אותי. מדובר על עבודות שאני (ולא רק אני) קוראת להן "קנה והדבק". דוגמא מעולם עיצוב האלבומים: לוקחים דף מושלם, מדביקים עליו תמונה אחת, סרט אחד, קצת ראב-אונים ואיזה כפתור או צ'יפבורד להשלמת המראה (כולם כמובן שייכים לאותה סדרת מוצרים...) וזהו זה, יש דף מושלם. 40 כאלה ומונח לפנינו האלבום המושלם באפס זמן. הדפים המושלמים האלה אמנם נראים מליון דולר, אבל בדרך כלל הם גם עולים מליון דולר. מה שמטריד אותי בעצם, זה שאין מאחוריהם שום מחשבה. אין משהו ש"ידליק" אותי, אין שימוש לא שגרתי בחומר או בטכניקה, איך אח שלי אומר? "אין כלום מתחת..." אני אסייג ואומר שהרבה פעמים עבודות כאלה יכולות להציל אותנו, כשחייבים להכין משהו ואין טיפת מוזה לרפואה. במקרים כאלה, אין כמו הסטים האלו. הם ממש מצילי חיים.

אם נשליך את זה לעולם הסריגה, יצרני הצמר דואגים לייצר לנו כל עונה מחדש חוטים כאלה, שלא צריך להשקיע בהם שום מחשבה, שום דוגמא מורכבת, שום ספירת עיניים, העלאות והורדות. פשוט סורגים בסריגה הכי פשוטה והכי אינטואיטיבית, ויוצא פריט מושלם. קשה שלא ללכת שבי אחרי חוטים כאלה, ואני מוצאת את עצמי הולכת שבי אחריהם לפחות פעם בעונה. במצבים כאלה אני דואגת להשתיק את כל הקולות הפנימיים שלוחשים לי ש"ככה זה לא חוכמה", באורח פלא פורחות להן מראשי כל הדוגמאות שאספתי שמתאימות אך ורק לחוטים חלקים, אלו שבשביל לסרוג אותן אני צריכה לשבת בחדר אטום לרעשים ולגירויים חיצוניים שמפריעים להתרכז, אני מייד שוכחת את קיומו של החוט האהוב עלי (Dora, אין קשר לילדה המצויירת המחרידה. חוט חלק, קצת מבריק, במחיר עממי לחלוטין, והוא הכי נעים ורך בעולם), ופשוט קונה את החוט "החתיך התורן". דוגמא לחוט כזה הוא החוט שממנו סרגתי ל-Hadarling את הצעיף לפינוק החורפי בשנה שעברה. חוט יפהפה, בשילוב צבעים מהמם של ורוד-חום-שמנת. הסריגה הכי פשוטה, בחצאי עמודים, יצרה צעיף עם שורות מושלמות של השילוב הנ"ל.

בשבוע שעבר היו לי כמה סידורים ברעננה. כשסיימתי את העניינים הרשמיים שלשמם הגעתי, מצאתי את עצמי בחנות הצמר האהובה עלי, "צמר גורמה". אובייקטיבית, אין שום סיבה בעולם שדווקא זו תהיה החנות הנבחרת. היא נמצאת ברעננה, באמצע רחוב אחוזה המלא רמזורים. אין לידה חניה (כלומר יש, אבל המחיר שלה זהה ל-2 חבילות צמר סטנדרטיות). המחירים שם מופקעים לחלוטין. ובכל זאת... רק שם אפשר לשזוף את העיניים במסרגות משובחות שבמשובחות, שאין סיכוי שיגרמו ליבלות אחרי חורף שלם של סריגה. רק שם אפשר להתלבט שעות אילו מסמני מקום כדאי לקחת - ממתכת או מפלסטיק, שטוחים או עגולים, עם סגירה או בלי סגירה... רק שם אפשר לשבת בנחת עם המוכרות ולקבל את כל ההסברים הדרושים, עם כל הסבלנות בעולם. רק שם הצמר מסודר בצורה כל כך מושכת את העין, לפי סוגים וצבעים, שאי אפשר לעזוב בלי כמה כדורי צמר בשקית...

כאמור בשבוע שעבר מצאתי את עצמי בחנות, מחפשת חוט מסויים. החוט לא היה שם, וכמעט יצאתי מהחנות כשנתקלתי בצעיף מהמם. סליחה, תיקון: מ-ה-מ-ם. הצעיף היה עשוי פונפונים, מסודרים להפליא בשורות. הוא היה יפהפה, ויותר מזה - נעיםםםםםםםםםםםם למגע!! התאהבתי מייד. שאלתי את המוכרת איך סורגים צעיף כזה ואיך הוא מתקבל כל כך מסודר. היא חייכה ואמרה "רק ימין". תרגום למי שלא סורג ב-2 מסרגות: זה כל כך פשוט, שאת יכולה לסרוג את זה בעיניים עצומות. השלב הבא היה כמובן סקירת הצבעים, ואז כבדרך אגב היא הראתה לי צמר דומה, שהפונפונים בו קטנים יותר ורכים יותר. שארית השליטה העצמית שלי פרחה החוצה מהדלת. כבר ראיתי את נועה הולכת לגן עם הצעיף המהמם שאני עומדת לסרוג לה, שיחמם אותה כל החורף. מייד בחרתי בפונפונים ורדרדים-לבנים. אחרי הרהורים עמוקים שנמשכו כדקה החלטתי להיות מעשית יותר והורוד הוחלף במשהו צבעוני יותר, שיתאים לכל קולקציית הצבעים בארון. שאלתי את המוכרת כמה חבילות יידרשו לצעיף לילדה בת 5. אחרי התשובה ההחלטית שקבעה שחבילה אחת תספיק מעל ומעבר, לקחתי 2 חבילות "שלא יחסר". שילמתי במיטב כספי ורגע לפני שיצאתי מהחנות נזכרתי שאין לי מושג איך סורגים בצמר כזה (יש חוט דק ואחריו פונפון גדול, ואז עוד מהחוט הדק ועוד פונפון, וכו') ובעיקר אין לי מושג איך להעלות עיניים. השיטה הרגילה הרי לא תעבוד בגלל הפונפונים. חייקה המומחית עזרה לי להעלות עיניים (באלתור מוחלט אגב. אין שום דרך אחרת), סרגתי 2 שורות ויצאתי לדרכי. בדרך הביתה עברתי באקוורל ושם ראיתי את אותו החוט ב-14% פחות... כעבור כשעתיים כשליש מהצעיף היה גמור. עוד ערב סריגה אחד והמלאכה הושלמה. אפילו את הפרנזים קל מאוד לעשות כיוון שלא דרושים הרבה - הפונפונים עושים כאן את כל העבודה. למותר לציין שחבילה אחת אכן הספיקה לחלוטין, ואפילו נשאר קצת עודף לנועה, שמייד אימצה לחיקה את הפונפונים הנותרים, שלא יהיה להם משעמם חלילה. זה כמובן יספק לי תירוץ לחזור לחנות כדי להחליף את הצמר שנשאר וכמובן להצטייד בעוד... זה לא נגמר אף פעם :-)

אז כן, גם אני כמו כולן מכינה לפעמים עבודות "קנה והדבק", או במקרה שלנו "קנה וסרוג בעיניים עצומות", ותראו איזה יופי יצא לי הפעם:

למתעניינים בחוט, הוא מיוצר ע"י צמר טדי, ונקרא Bubbles. הוא עשוי 100% פוליאסטר, ומגיע במבחר צבעים, כולל צבעים "בוגרים" יותר (כבר שמתי עין על החומים!). הוא מאוד מזכיר את חוט ה-Pompon משנה שעברה, אבל לדברי המוכרת הפונפונים גדולים יותר ונעימים יותר. החוט מגיע עם הוראות סריגה שכתובות על אחורי התווית. ההוראות, אגב, גורסות שיש לסרוג 2 עיניים בין כל פונפון. אני הסתפקתי בעין אחת בלבד כי רציתי צעיף ממש קליל ורך. סריגה של 2 עיניים בין כל פונפון נותנת צעיף צפוף יותר, שנראה לי חם מדי לילדה קטנה, בטח בחורף שיש כאן בארץ. לסיום, קבלו את דוגמנית הבית המאושרת, שעם כותונת הפסים החדשה שלה כבר ממש מוכנה לחורף:

שיהיה לכולנו חורף נעים, ובעיקר - גשום!!

קינוח מרנג וקרם לימון

כמו בכל שנה, גם לקראת ראש השנה הזו, אורית (אחותי האהובה, למי שעדיין לא הפנים :-) ואני מצאנו את עצמנו מתלבטות איזה קינוח כדאי להכין הפעם לארוחת החג. אני לא זוכרת איך ומתי ניתן לנו התפקיד של אחראיות הקינוחים בארוחות המשפחתיות, אבל שתינו מאוד אוהבות את התפקיד הזה, ומשתדלות מאוד להיות יצירתיות. לפני שנתיים אני הפתעתי את המשפחה בפאי "כוורת דבורים", שההכנה שלו כל כך מטורפת, שאני לא בטוחה שאחזור עליו שוב (מתכונים יישלחו במייל לכל המעוניינים או לחילופין ייכתבו בפוסט, במידה ויהיה עניין. שמירת השפיות לאחר הכנת המתכון - על אחריותכם בלבד, אבל הפאי טעים בטירוף).





בשנה שעברה הכנו פבלובה (מרנג ומעליו קצפת ומעליה פירות יער קפואים), והשנה רצינו שוב להפתיע במשהו חדש. אחרי הרבה התלבטויות, חזרנו למתכונת הפבלובה, כלומר - מרנג עם קרם ופירות, אבל מכיוון שהקינוח מגיע אחרי ארוחה כבדה (שיקום מי שארוחת ראש השנה אצלו בבית לא מסתיימת באנשים רבוצים על הספות בלי יכולת לזוז) רצינו משהו מרענן ולא מתוק מדי. לגמרי במקרה, שבועיים לפני ראש השנה, ישראל אהרוני הכין בתוכנית שלו "אהרוני ברגע" קרם לימון עם נשיקות ותאנים (הוא אמנם קרא למתכון "קרם לימון עם נשיקות ופטל" אבל בפועל הוא השתמש בתאנים), והפור נפל על מילוי של קרם לימון. בנוסף החלטנו לא להסתפק בפירות יער קפואים, ורכשנו פטל טרי. לתוספת צבע ועניין חתכנו פרוסות של קרמבולה, פרי צהוב יפהפה, שהחתך שלו נראה כמו כוכב - פרי מושלם ביופיו לקינוחים, ואפילו די טעים.
מדובר על לא מעט עבודה, אבל אם מחלקים את העבודה ליומיים, כך שיום אחד מכינים את המרנג וביום השני את קרם הלימון, או אם למשל אתם מתארחים והקינוח הוא הדבר היחידי שאתם צריכים להביא, זו בהחלט השקעה סבירה לגמרי. מוכנים להתחיל לעבוד? קדימה לדרך... המתכון מספיק לכ-40 כוסות מרנג. מקרם הלימון יישאר לכם עודף שאותו תוכלו לחסל בכפית אחרי שכל האורחים יילכו ותשבו מותשים אחרי כל הכלים ששטפתם :-) טלפון של דיאטנית ניתן למצוא במדריך הטלפונים...


כוסות מרנג:
לפני שנתחיל אני חייבת לציין שאורית עשתה הרבה תחקירים על מרנגים, קראה תאוריות וגם יישמה, עד שהגיעה למתכון להכנת הקצף המושלם למרנגים לבנים, יפים ופריכים. אז תודה לקרין גורן, אורן גירון, מיקי שמו, ועוד ועוד קונדיטורים משכמם ומעלה שמככבים בספריית ספרי האפייה שלה.

• 5 חלבונים.
• 2 כוסות סוכר. (לא, לא התבלבלנו וזה לא יותר מדי. אנחנו רוצים קצף מאוד יציב).
• 1 כפית חומץ (כן, חומץ. הכול בסדר. ממשיכים.)
• 2 כפיות קורנפלור.

1. שמים את החלבונים והסוכר בקערה. שמים את הקערה מעל סיר ובו מים רותחים, ככה שהקערה לא תיגע במים אלא תתבשל מהאדים שלהם (להלן "בן מארי"). מחממים תוך כדי ערבוב, רק עד שהסוכר נמס (שימו לב: ערבוב! אין צורך להקציף בשלב זה). החימום והמסת הסוכר יגרמו לקצף להיות מאוד מאוד יציב, אבל לחלוטין לא שביר. קצף שניתן לעבוד איתו בקלות בלי לחשוש לחייו.
2. מעבירים את החלבונים עם הסוכר המומס לקערת מיקסר ומקציפים במהירות מקסימלית במשך 10 דקות. מתקבל קצף מאוד סמיך ויציב. מי שמעולם לא אכל קרמבו כשהוא טרי טרי, ממש בתחילת העונה, מוזמן לטעום מהקצף עכשיו (רק זהירות לא לחסל במקום כמו שזה!).
3. מוסיפים את כפית החומץ (החומץ שומר שהמרנג יישאר לבן ומבריק גם לאחר האפיה) ואת 2 כפיות הקורנפלור. מערבבים בתנועות קיפול עד שהם נבלעים בתערובת.
4. מעבירים את הקצף לשקית זילוף (הכי נוח להשתמש בשקיות הזילוף החד פעמיות שניתן להשיג בחנויות הכלים החד פעמיים או בחנויות המתמחות באפייה). אפשר להשתמש בצנתר כוכב, צנתר עם פיה חלקה, או ללא צנתר בכלל במקרה של שקית זילוף חד פעמית (פשוט גוזרים את השקית במרחק של כס"מ מהקצה. ככה אנחנו עשינו כי אורית שכחה את הצנתר בבית ולשפחתכם הנאמנה אין צנתרים בבית...).
5. מזלפים על תבנית מרופדת בנייר אפיה עיגולים בגודל של תחתית של כוס. טיפ למי שאין לו יד ועין יציבות כמו של אורית: קחו כוס, וציירו בעזרתה עיגולים בעפרון על נייר האפיה. אח"כ הניחו את נייר האפיה כשהעפרון פונה כלפי מטה. נייר האפיה שקוף כך שעדיין תראו את העיגולים ואין חשש לאכול את העופרת. מזלפים את העיגול מהאמצע כלפי חוץ. כשמגיעים לשוליים מזלפים עוד שכבה של העיגול החיצוני, כדי ליצור שוליים לכוסות שאנחנו יוצרים. אפשר כמובן לזלף 2 שכבות לכוסות גבוהות יותר. אנחנו הסתפקנו בכוסות נמוכות.
6. אופים את הכוסות ב-100-110 מעלות צלזיוס כשעה וחצי, עד שהמרנג מתקשה. מומלץ לאפות בטורבו, כיוון שכך אנחנו משיגים 2 מטרות: הראשונה, המרנג מתייבש והופך לקשה ופריך, בדיוק כמו שאנחנו רוצים אותו. השניה, אפשר לאפות כמה תבניות יחד.

קרם הלימון:
כאמור, הקרם מבוסס על מתכון של אהרוני. אנחנו הוספנו עוד שמנת מתוקה לאיזון המתיקות.

• 5 חלמונים.
• 1.25 כוסות סוכר.
• קליפה מגוררת מלימון אחד.
• 1/3 כוס מיץ לימון סחוט טרי (מיץ מ-2 לימונים).
• 2 שמנת מתוקה לקצפת, מוקצפת.

1. טורפים את החלמונים והסוכר במטרפה כ-3-4 דקות, עד שמתקבלת תערובת תפוחה ובהירה.
2. מוסיפים את מיץ הלימון וקליפת הלימון ומחממים תוך ערבוב מתמיד מעל בן מארי עד שהתערובת מסמיכה. זה לוקח בין 5 ל-10 דקות. כשהתערובת מסמיכה שמים את הקערה בתוך קערה ובה מי קרח, וממשיכים לערבב עד שהתערובת מתקררת. חשוב לקרר בצורה כזו כדי שהחלמונים לא יתבשלו יותר מדי והקרם לא יהפוך לחביתה מתוקה.
3. מקפלים את הקרם עם השמנת המתוקה המוקצפת ושמים במקרר.
   

כשרוצים להגיש, שמים בצלחת כוסית מרנג, מוזגים לכוסית כף מקרם הלימון, ומקשטים מעל בפטל טרי ופרוסת קרמבולה. אפשר כמובן להחליף את הפטל באוכמניות, תותים, דובדבנים וכו', ואפשר בהחלט להשתמש בפירות האדומים הקפואים, כשזו לא העונה של הפירות האדומים. זהו זה. הקינוח מוכן להגשה:

הערה לגבי הקרם: למרות שכולם התמוגגו מהקינוח, לי באופן אישי הוא לא היה מספיק "לימוני". בפעם הבאה שאכין את הקרם הזה, אני מתכננת להוריד רבע כוס סוכר, ולהוסיף עוד לימון אחד סחוט כדי להגיע ל-1/2 כוס מיץ לימון במקום 1/3. יכול להיות שאני אהיה אפילו יותר קיצונית מזה, ואסתפק ב-3/4 כוס סוכר בלבד, יחד עם 1/2 כוס מיץ לימון, ושמנת מתוקה אחת בלבד. לדעתי כך יתקבל קרם שהוא הרבה יותר לימוני. אבל אלו בינתיים רק הגיגים ועדיין לא נוסו. אם וכאשר ינוסו - אני אדווח. מבטיחה.

לסיום-סיומת, "פינת הגאון" כמו שאודטה קוראת לזה, ובה סיכום של המתכון בקצרה, ללא ההסברים ה"מדעיים".

קינוח מרנג וקרם לימון

• 5 חלבונים.
• 2 כוסות סוכר. (לא, לא התבלבלנו וזה לא יותר מדי. אנחנו רוצים קצף מאוד יציב).
• 1 כפית חומץ (כן, חומץ. הכול בסדר. ממשיכים.)
• 2 כפיות קורנפלור.

1. מחממים את החלבונים והסוכר תוך כדי ערבוב מעל בן מארי.
2. מעבירים לקערת מיקסר ומקציפים במהירות מקסימלית 10 דקות.
3. מוסיפים את החומץ והקורנפלור ומבליעים בקצף בתנועות קיפול.
4. מזלפים כוסות על תבנית מרופדת בנייר אפיה.
5. אופים ב-100-110 מעלות צלזיוס כשעה וחצי עד שהמרנג מתקשה.

• 5 חלמונים.
• 1.25 כוסות סוכר.
• קליפה מגוררת מלימון אחד.
• מיץ סחוט מ-2 לימונים (1/3 כוס).
• 2 שמנת מתוקה לקצפת, מוקצפת.

1. טורפים את החלמונים והסוכר 3-4 דקות לתערובת תפוחה ובהירה.
2. מוסיפים את קליפת הלימון ומיץ הלימון ומערבבים.
3. מחממים מעל בן מארי תוך כדי ערבוב מתמיד עד שהקרם סמיך. מקררים מעל קערה עם מי קרח.
4. מערבבים בתנועות קיפול עם השמנת המתוקה המוקצפת.
5. הרכבה: כוס מרנג, קרם לימון ומעל פירות אדומים.

שיהיה בהצלחה, ושנזכה להרבה ארוחות משפחתיות משובחות!

בלוגולדה שווה אצל קריסטין

קריסטין עורכת בלוגולדה שווה במיוחד בבלוג שלה.

תיכנסו ותנסו את מזלכם: http://kristineskort.blogspot.com/2009/09/my-autumn-blog-candy.html

שיהיה לכולנו בהצלחה!