הקלות הבלתי נסבלת של הפונפון

לפעמים אני נתקלת בעבודות שנראות מושלם, אבל למרות המושלמות הן מטרידות אותי. יותר נכון לומר שהקלות שלהן מטרידה אותי. מדובר על עבודות שאני (ולא רק אני) קוראת להן "קנה והדבק". דוגמא מעולם עיצוב האלבומים: לוקחים דף מושלם, מדביקים עליו תמונה אחת, סרט אחד, קצת ראב-אונים ואיזה כפתור או צ'יפבורד להשלמת המראה (כולם כמובן שייכים לאותה סדרת מוצרים...) וזהו זה, יש דף מושלם. 40 כאלה ומונח לפנינו האלבום המושלם באפס זמן. הדפים המושלמים האלה אמנם נראים מליון דולר, אבל בדרך כלל הם גם עולים מליון דולר. מה שמטריד אותי בעצם, זה שאין מאחוריהם שום מחשבה. אין משהו ש"ידליק" אותי, אין שימוש לא שגרתי בחומר או בטכניקה, איך אח שלי אומר? "אין כלום מתחת..." אני אסייג ואומר שהרבה פעמים עבודות כאלה יכולות להציל אותנו, כשחייבים להכין משהו ואין טיפת מוזה לרפואה. במקרים כאלה, אין כמו הסטים האלו. הם ממש מצילי חיים.

אם נשליך את זה לעולם הסריגה, יצרני הצמר דואגים לייצר לנו כל עונה מחדש חוטים כאלה, שלא צריך להשקיע בהם שום מחשבה, שום דוגמא מורכבת, שום ספירת עיניים, העלאות והורדות. פשוט סורגים בסריגה הכי פשוטה והכי אינטואיטיבית, ויוצא פריט מושלם. קשה שלא ללכת שבי אחרי חוטים כאלה, ואני מוצאת את עצמי הולכת שבי אחריהם לפחות פעם בעונה. במצבים כאלה אני דואגת להשתיק את כל הקולות הפנימיים שלוחשים לי ש"ככה זה לא חוכמה", באורח פלא פורחות להן מראשי כל הדוגמאות שאספתי שמתאימות אך ורק לחוטים חלקים, אלו שבשביל לסרוג אותן אני צריכה לשבת בחדר אטום לרעשים ולגירויים חיצוניים שמפריעים להתרכז, אני מייד שוכחת את קיומו של החוט האהוב עלי (Dora, אין קשר לילדה המצויירת המחרידה. חוט חלק, קצת מבריק, במחיר עממי לחלוטין, והוא הכי נעים ורך בעולם), ופשוט קונה את החוט "החתיך התורן". דוגמא לחוט כזה הוא החוט שממנו סרגתי ל-Hadarling את הצעיף לפינוק החורפי בשנה שעברה. חוט יפהפה, בשילוב צבעים מהמם של ורוד-חום-שמנת. הסריגה הכי פשוטה, בחצאי עמודים, יצרה צעיף עם שורות מושלמות של השילוב הנ"ל.

בשבוע שעבר היו לי כמה סידורים ברעננה. כשסיימתי את העניינים הרשמיים שלשמם הגעתי, מצאתי את עצמי בחנות הצמר האהובה עלי, "צמר גורמה". אובייקטיבית, אין שום סיבה בעולם שדווקא זו תהיה החנות הנבחרת. היא נמצאת ברעננה, באמצע רחוב אחוזה המלא רמזורים. אין לידה חניה (כלומר יש, אבל המחיר שלה זהה ל-2 חבילות צמר סטנדרטיות). המחירים שם מופקעים לחלוטין. ובכל זאת... רק שם אפשר לשזוף את העיניים במסרגות משובחות שבמשובחות, שאין סיכוי שיגרמו ליבלות אחרי חורף שלם של סריגה. רק שם אפשר להתלבט שעות אילו מסמני מקום כדאי לקחת - ממתכת או מפלסטיק, שטוחים או עגולים, עם סגירה או בלי סגירה... רק שם אפשר לשבת בנחת עם המוכרות ולקבל את כל ההסברים הדרושים, עם כל הסבלנות בעולם. רק שם הצמר מסודר בצורה כל כך מושכת את העין, לפי סוגים וצבעים, שאי אפשר לעזוב בלי כמה כדורי צמר בשקית...

כאמור בשבוע שעבר מצאתי את עצמי בחנות, מחפשת חוט מסויים. החוט לא היה שם, וכמעט יצאתי מהחנות כשנתקלתי בצעיף מהמם. סליחה, תיקון: מ-ה-מ-ם. הצעיף היה עשוי פונפונים, מסודרים להפליא בשורות. הוא היה יפהפה, ויותר מזה - נעיםםםםםםםםםםםם למגע!! התאהבתי מייד. שאלתי את המוכרת איך סורגים צעיף כזה ואיך הוא מתקבל כל כך מסודר. היא חייכה ואמרה "רק ימין". תרגום למי שלא סורג ב-2 מסרגות: זה כל כך פשוט, שאת יכולה לסרוג את זה בעיניים עצומות. השלב הבא היה כמובן סקירת הצבעים, ואז כבדרך אגב היא הראתה לי צמר דומה, שהפונפונים בו קטנים יותר ורכים יותר. שארית השליטה העצמית שלי פרחה החוצה מהדלת. כבר ראיתי את נועה הולכת לגן עם הצעיף המהמם שאני עומדת לסרוג לה, שיחמם אותה כל החורף. מייד בחרתי בפונפונים ורדרדים-לבנים. אחרי הרהורים עמוקים שנמשכו כדקה החלטתי להיות מעשית יותר והורוד הוחלף במשהו צבעוני יותר, שיתאים לכל קולקציית הצבעים בארון. שאלתי את המוכרת כמה חבילות יידרשו לצעיף לילדה בת 5. אחרי התשובה ההחלטית שקבעה שחבילה אחת תספיק מעל ומעבר, לקחתי 2 חבילות "שלא יחסר". שילמתי במיטב כספי ורגע לפני שיצאתי מהחנות נזכרתי שאין לי מושג איך סורגים בצמר כזה (יש חוט דק ואחריו פונפון גדול, ואז עוד מהחוט הדק ועוד פונפון, וכו') ובעיקר אין לי מושג איך להעלות עיניים. השיטה הרגילה הרי לא תעבוד בגלל הפונפונים. חייקה המומחית עזרה לי להעלות עיניים (באלתור מוחלט אגב. אין שום דרך אחרת), סרגתי 2 שורות ויצאתי לדרכי. בדרך הביתה עברתי באקוורל ושם ראיתי את אותו החוט ב-14% פחות... כעבור כשעתיים כשליש מהצעיף היה גמור. עוד ערב סריגה אחד והמלאכה הושלמה. אפילו את הפרנזים קל מאוד לעשות כיוון שלא דרושים הרבה - הפונפונים עושים כאן את כל העבודה. למותר לציין שחבילה אחת אכן הספיקה לחלוטין, ואפילו נשאר קצת עודף לנועה, שמייד אימצה לחיקה את הפונפונים הנותרים, שלא יהיה להם משעמם חלילה. זה כמובן יספק לי תירוץ לחזור לחנות כדי להחליף את הצמר שנשאר וכמובן להצטייד בעוד... זה לא נגמר אף פעם :-)

אז כן, גם אני כמו כולן מכינה לפעמים עבודות "קנה והדבק", או במקרה שלנו "קנה וסרוג בעיניים עצומות", ותראו איזה יופי יצא לי הפעם:

למתעניינים בחוט, הוא מיוצר ע"י צמר טדי, ונקרא Bubbles. הוא עשוי 100% פוליאסטר, ומגיע במבחר צבעים, כולל צבעים "בוגרים" יותר (כבר שמתי עין על החומים!). הוא מאוד מזכיר את חוט ה-Pompon משנה שעברה, אבל לדברי המוכרת הפונפונים גדולים יותר ונעימים יותר. החוט מגיע עם הוראות סריגה שכתובות על אחורי התווית. ההוראות, אגב, גורסות שיש לסרוג 2 עיניים בין כל פונפון. אני הסתפקתי בעין אחת בלבד כי רציתי צעיף ממש קליל ורך. סריגה של 2 עיניים בין כל פונפון נותנת צעיף צפוף יותר, שנראה לי חם מדי לילדה קטנה, בטח בחורף שיש כאן בארץ. לסיום, קבלו את דוגמנית הבית המאושרת, שעם כותונת הפסים החדשה שלה כבר ממש מוכנה לחורף:

שיהיה לכולנו חורף נעים, ובעיקר - גשום!!