לפני שבועיים רגינה ואני יצאנו ביחד(!!!) ליום חופש.
אז מה? אתם בטח שואלים, מה ההתרגשות הגדולה?
אז ככה: רגינה ואני עובדות יחד באותו צוות תמיכה, ובצוות תמיכה כמו בצוות תמיכה - השאיפה היא תמיד שכוווווולם יגיעו לעבודה. בכל פעם שמישהו שנעדר בגלל מחלה שלו / מחלה של הילד / סתם סידורים וכו', העומס הופך לבלתי נסבל, ולכן היינו בטוחות שהסיכוי שייתנו לשתינו ביחד לצאת ליום חופש אפסי. אז ישבנו ופינטזנו על יום החופש המושלם... ופינטזנו ופינטזנו... עד שיום אחד החלטנו שזהו, מספיק לפנטז, צריך לבקש. ברגע של תעוזה, רגינה נכנסה לחדר של שרון והודיעה לו שאנחנו מבקשות לצאת ליום חופש ביחד, ושהוא יחליט מתי. התשובה שלו (יום חמישי הבא מתאים לכן?) הפתיעה אותנו, ומייד התחלנו לתכנן תוכניות מה נעשה ביום החופש שלנו. מיותר לציין שכמות התוכניות לא היתה מביישת חופשה אינטנסיבית בת שבועיים ויותר...
רצינו להתחיל את הבוקר בחנות הצמר החדשה שנפתחה לא מזמן בפתח תקווה (שאלוהים יעזור לי... אני לא זוכרת את השם. היא נמצאת ברח' ברקוביץ', מול החנות של ורדה. מלאה בחוטים יפהפיים מהארץ ומחו"ל ובעיקר מצויידת במוכרת מקסימה, סבלנית ומוכשרת ביותר!), אבל היה סגור. אחרי קניה קטנה ב"פיצפון" (יובל היה חייב, פשוט חייב, כובע קיצי ירוק משובץ של minene...) שמנו פעמינו אל המקום האמיתי - נחלת בנימין כמובן.
התכנית שלי היתה למצוא בדים מתאימים למכנסיים שרציתי לתפור לנועה, לפי גזרה מהחוברות המעולות של סנדי הנדרסון (מומלצות ביותר! כל השלבים מוסברים היטב ומלווים בתרשימים צבעוניים וברורים). סיבוב קצר ב"בדים למעצבים" הבלתי נמנע הניב בד קורדרוי מהמם בתכלת מעושן עם פרחים, בד נוסף משובץ, שארית ירוקה מקסימה עם עלים, ועוד חתיכת בד חום עם עצים וינשופים שלא עמדתי בפניו. סיבובים בחנויות נוספות הניבו עוד מטר אחד של בד שנקרא "סימפוניה", שהוא מעין טריקו דק, עדין וגמיש, מושלם לצעיפי הקשרים של יעל קיפודים. עוד קצת תחרה ושאר קשקושים, ארוחת צהריים ב"כרמלה בנחלה" והופס - יום החופש נגמר. ועכשיו צריך לגשת לעבודה ולתפור משהו מכל הרכישות.
הבד הראשון שבו בחרתי לתפור היה כמובן הקורדרוי - לא הצלחתי לעמוד בפניו. חיש מהר הועתקה הגזרה, צוירה על הבד, כמה תנועות מספריים, כמה תפרים והבסיס למכנסיים היה מוכן. יום למחרת הוספתי את הסלסולים בתחתית, עם תחרת הקרושה שאני כל כך אוהבת, ואת הגומי במתניים, ואחרי התאמה קלה של הגומי, המכנסיים היו מוכנים ללבישה בחג.
עכשיו היתה לי משימה חדשה - למצוא חולצה לבנה מתאימה. אחרי חיפושים ב-4 חנויות שונות גיליתי חנות של גולף קידס אי שם בפינה נידחת בקניון והחולצה נמצאה, ותודה לתלושי השי לחג...
בערב החג נאלצתי לעבוד בבוקר. אל תגלו לאף אחד, אבל מנסיון של חגים קודמים ידעתי שהטלפונים, אם בכלל, יהיו מועטים ביותר. התייצבתי בעבודה מצויידת בחוטי כותנה וכמה חרוזים. לשמחתי התחזיות שלי התממשו ורוב היום היה שקט לחלוטין, ובצהריים היו לי כמה פרחים בתכלת ולבן, מקושטים בחרוזים, ומוכנים לעטר קשת לשיער, שתשלים את התלבושת החגיגית. כשהגעתי הביתה מצאתי את כולם במנוחת הצהריים שלהם, מה שהשאיר לי מספיק זמן ושקט לתפור את הפרחים לקשת (תזכורת לעצמי: לקנות בדחיפות אקדח דבק חם!).
למי שלא מסתדר עם טבעת קסם -
סורגים 4 עיני שרשרת וסוגרים אותן לטבעת בעין שטוחה.
סורגים עין שרשרת ואז סורגים בתוך הטבעת (חצי עמוד, 3 עמודים) 5 פעמים. מסיימים עם עין שטוחה בתוך עין השרשרת הראשונה. במקרה הזה נשאר חור קצת יותר גדול במרכז.
אני רציתי להוסיף עוד קצת נגיעות צבע לפרחים, ולכן השתמשתי בחרוזי ונציה, מהגדולים יותר. הם בעלי חור גדול ואפשר להשחיל אותם על חוט הכותנה די בקלות. את החוט שמשכתי כדי להדק את טבעת הקסם העברתי לקדמת הפרח דרך החור שנשאר, השחלתי על חרוז ואז השחלתי אותו על מחט לצמר, ללא חוד. העברתי את החוט חזרה אחורה דרך החור שבמרכז, סידרתי את החרוז שיישב יפה באמצע, עשיתי קשר והטמעתי את שארית החוט בתוך הפרח, מאחור. בחוט השני שנשאר, בסיום הסריגה, השתמשתי כדי לתפור את הפרחים לקשת לשיער. כמובן שניתן להטמיע אותו בסריגה ולהדביק את הפרחים לקשת בעזרת דבק חם, או לעשות בהם כל שימוש שתרצו.
רגע לפני סיום, אזכיר את דנדושה המוכשרת בעלת הלב הענק, שעורכת בלוג קנדי בבלוג המרהיב שלה, לכבוד ההתרחבות של החנות של אחותה תמי, נקודה בכפר. שווה להיכנס ולשטוף את העיניים. ולסיום סיומת, קבלו תמונה אחת ששווה אלף מילים של אושר צרוף -
רק בשמחות!
אז מה? אתם בטח שואלים, מה ההתרגשות הגדולה?
אז ככה: רגינה ואני עובדות יחד באותו צוות תמיכה, ובצוות תמיכה כמו בצוות תמיכה - השאיפה היא תמיד שכוווווולם יגיעו לעבודה. בכל פעם שמישהו שנעדר בגלל מחלה שלו / מחלה של הילד / סתם סידורים וכו', העומס הופך לבלתי נסבל, ולכן היינו בטוחות שהסיכוי שייתנו לשתינו ביחד לצאת ליום חופש אפסי. אז ישבנו ופינטזנו על יום החופש המושלם... ופינטזנו ופינטזנו... עד שיום אחד החלטנו שזהו, מספיק לפנטז, צריך לבקש. ברגע של תעוזה, רגינה נכנסה לחדר של שרון והודיעה לו שאנחנו מבקשות לצאת ליום חופש ביחד, ושהוא יחליט מתי. התשובה שלו (יום חמישי הבא מתאים לכן?) הפתיעה אותנו, ומייד התחלנו לתכנן תוכניות מה נעשה ביום החופש שלנו. מיותר לציין שכמות התוכניות לא היתה מביישת חופשה אינטנסיבית בת שבועיים ויותר...
רצינו להתחיל את הבוקר בחנות הצמר החדשה שנפתחה לא מזמן בפתח תקווה (שאלוהים יעזור לי... אני לא זוכרת את השם. היא נמצאת ברח' ברקוביץ', מול החנות של ורדה. מלאה בחוטים יפהפיים מהארץ ומחו"ל ובעיקר מצויידת במוכרת מקסימה, סבלנית ומוכשרת ביותר!), אבל היה סגור. אחרי קניה קטנה ב"פיצפון" (יובל היה חייב, פשוט חייב, כובע קיצי ירוק משובץ של minene...) שמנו פעמינו אל המקום האמיתי - נחלת בנימין כמובן.
התכנית שלי היתה למצוא בדים מתאימים למכנסיים שרציתי לתפור לנועה, לפי גזרה מהחוברות המעולות של סנדי הנדרסון (מומלצות ביותר! כל השלבים מוסברים היטב ומלווים בתרשימים צבעוניים וברורים). סיבוב קצר ב"בדים למעצבים" הבלתי נמנע הניב בד קורדרוי מהמם בתכלת מעושן עם פרחים, בד נוסף משובץ, שארית ירוקה מקסימה עם עלים, ועוד חתיכת בד חום עם עצים וינשופים שלא עמדתי בפניו. סיבובים בחנויות נוספות הניבו עוד מטר אחד של בד שנקרא "סימפוניה", שהוא מעין טריקו דק, עדין וגמיש, מושלם לצעיפי הקשרים של יעל קיפודים. עוד קצת תחרה ושאר קשקושים, ארוחת צהריים ב"כרמלה בנחלה" והופס - יום החופש נגמר. ועכשיו צריך לגשת לעבודה ולתפור משהו מכל הרכישות.
הבד הראשון שבו בחרתי לתפור היה כמובן הקורדרוי - לא הצלחתי לעמוד בפניו. חיש מהר הועתקה הגזרה, צוירה על הבד, כמה תנועות מספריים, כמה תפרים והבסיס למכנסיים היה מוכן. יום למחרת הוספתי את הסלסולים בתחתית, עם תחרת הקרושה שאני כל כך אוהבת, ואת הגומי במתניים, ואחרי התאמה קלה של הגומי, המכנסיים היו מוכנים ללבישה בחג.
עכשיו היתה לי משימה חדשה - למצוא חולצה לבנה מתאימה. אחרי חיפושים ב-4 חנויות שונות גיליתי חנות של גולף קידס אי שם בפינה נידחת בקניון והחולצה נמצאה, ותודה לתלושי השי לחג...
בערב החג נאלצתי לעבוד בבוקר. אל תגלו לאף אחד, אבל מנסיון של חגים קודמים ידעתי שהטלפונים, אם בכלל, יהיו מועטים ביותר. התייצבתי בעבודה מצויידת בחוטי כותנה וכמה חרוזים. לשמחתי התחזיות שלי התממשו ורוב היום היה שקט לחלוטין, ובצהריים היו לי כמה פרחים בתכלת ולבן, מקושטים בחרוזים, ומוכנים לעטר קשת לשיער, שתשלים את התלבושת החגיגית. כשהגעתי הביתה מצאתי את כולם במנוחת הצהריים שלהם, מה שהשאיר לי מספיק זמן ושקט לתפור את הפרחים לקשת (תזכורת לעצמי: לקנות בדחיפות אקדח דבק חם!).
הפרחים הם פשוטים ביותר לסריגה, והנה ההוראות:
עושים טבעת קסם (אפשר למצוא הדרכה לטבעת קסם בפוסט הזה). סורגים עין שרשרת, ואז סורגים בתוך הטבעת -
(חצי עמוד, 3 עמודים) 5 פעמים.
מהדקים היטב את טבעת הקסם. רצוי למשוך ממש ממש חזק, כדי לסגור את החור עד כמה שאפשר.
לסיום סורגים עין שטוחה בתוך עין השרשרת שסרגנו בהתחלה, כדי לסגור את הפרח.
עושים טבעת קסם (אפשר למצוא הדרכה לטבעת קסם בפוסט הזה). סורגים עין שרשרת, ואז סורגים בתוך הטבעת -
(חצי עמוד, 3 עמודים) 5 פעמים.
מהדקים היטב את טבעת הקסם. רצוי למשוך ממש ממש חזק, כדי לסגור את החור עד כמה שאפשר.
לסיום סורגים עין שטוחה בתוך עין השרשרת שסרגנו בהתחלה, כדי לסגור את הפרח.
למי שלא מסתדר עם טבעת קסם -
סורגים 4 עיני שרשרת וסוגרים אותן לטבעת בעין שטוחה.
סורגים עין שרשרת ואז סורגים בתוך הטבעת (חצי עמוד, 3 עמודים) 5 פעמים. מסיימים עם עין שטוחה בתוך עין השרשרת הראשונה. במקרה הזה נשאר חור קצת יותר גדול במרכז.
אני רציתי להוסיף עוד קצת נגיעות צבע לפרחים, ולכן השתמשתי בחרוזי ונציה, מהגדולים יותר. הם בעלי חור גדול ואפשר להשחיל אותם על חוט הכותנה די בקלות. את החוט שמשכתי כדי להדק את טבעת הקסם העברתי לקדמת הפרח דרך החור שנשאר, השחלתי על חרוז ואז השחלתי אותו על מחט לצמר, ללא חוד. העברתי את החוט חזרה אחורה דרך החור שבמרכז, סידרתי את החרוז שיישב יפה באמצע, עשיתי קשר והטמעתי את שארית החוט בתוך הפרח, מאחור. בחוט השני שנשאר, בסיום הסריגה, השתמשתי כדי לתפור את הפרחים לקשת לשיער. כמובן שניתן להטמיע אותו בסריגה ולהדביק את הפרחים לקשת בעזרת דבק חם, או לעשות בהם כל שימוש שתרצו.
רגע לפני סיום, אזכיר את דנדושה המוכשרת בעלת הלב הענק, שעורכת בלוג קנדי בבלוג המרהיב שלה, לכבוד ההתרחבות של החנות של אחותה תמי, נקודה בכפר. שווה להיכנס ולשטוף את העיניים. ולסיום סיומת, קבלו תמונה אחת ששווה אלף מילים של אושר צרוף -
