טוב בסדר, בסדר, הנה התיק שלי.

מוגיתי תייקה אותי. (לפי שם הרשומה שלה, "מה יש לי בכיסים" אולי הייתי צריכה לומר "כייסה אותי", אבל זה לא נשמע מי יודע מה ;-)


אז הנני כאן, שופכת בפניכן את תכולת התיק שלי. כשאני משחזרת אחורה, אני חושבת שאת אף אחד מהתיקים שיש לי היום בבית לא אני קניתי. את התיק שהיה לי באוניברסיטה קניתי בעצמי, ואח"כ החלפתי אותו עם חבר. לי היה תיק כתום ולו היה אדום, וכל אחד מאיתנו חשב שהשני בחר לעצמו את התיק הכי מוצלח, אז החלפנו. זהו זה, שאר התיקים שלי הם בעיקר תיקים מאומצים שקיבלתי אחרי שמונגר, חולת התיקים, מיצתה אותם. אני חושבת שאני פשוט אף פעם לא יודעת להחליט איזה תיק אני רוצה לקנות - תיק מבד, דמוי עור, תיק גב, תיק צד, תיק גדול, תיק קטן - לא יודעת, ובסוף אני לא קונה.


התיק שאני מסתובבת איתו כיום הוא התיק הראשון שתפרתי. תפרתי אותו מקורדרוי פרחוני, אותו קורדרוי שממנו תפרתי את הקלמר מהפוסט הקודם. ללא ספק, אני מסתובבת עם התיק הזה הרבה יותר מדי זמן, והגיע הזמן לתפור לי תיק חדש. יש לי אפילו בדים מוכנים וגזורים ותיק-תק מגנטי שקניתי מיפצ'וקית, אבל שוב - אני לא מצליחה להחליט איזה תיק לתפור לעצמי. רעיונות יתקבלו בברכה. אה, כמעט שכחתי - הנה התמונה של התיק שלי:




טוב, קשקשתי מספיק. לא התכנסנו כאן כדי לדון בתיק שלי, אלא במה שיש בו. אז הנה מבט-על, ואחריו פירוט על התכולה:



ויש גם כמה קלוז-אפים, למקרה שתהיתם מה זה מה -

נתחיל ממחלקת ה"חיוניים", כאלה שאסור לזוז בלעדיהם -

הארנק שלי (חדש, מיום שישי, תודה ששאלתם :). הארנקים שלי אף פעם לא עשויים עור. זה איזה עניין אידיאליסטי, די מטופש כנראה, כי אני בכ"ז אוכלת בשר מדי פעם, אבל לקחת פרה ולהפוך אותה לארנק או לתיק שלי? לא, תודה. צמוד לארנק - הסלולרי, שכיום נדמה שאי אפשר בלעדיו. יחד איתם הולכים הניירות של האוטו, משקפי השמש (נכון, בקופסא כסופה מסנוורת, אבל היא שומרת על המשקפיים שלי הכי טוב), ו-2 צרורות מפתחות - אחד של הבית, שכולל את המפתח הביתה, המפתח מהכניסה שלמטה, המפתח לכניסה מהחניון התת קרקעי, והשלט שפותח את השער של החניון - קצת מעיק כל המפתחות האלה, אבל החתול שקיבלתי מקינשסה, ששומר לי על אחד מהם, תמיד מעלה לי חיוך על הפנים. בנפרד - המפתח של האוטו, מקושט באוסף בלתי מוסבר של מחזיקי מפתחות: מחזיק מפתחות של סובארו (ולנו בכלל יש מיצובישי, אבל ככה זה כשיש לך אחות בסובארו), קישוט מוזר של פו הדב מחופש לבונה, שארית הפליטה של חרוזי הדולפינים שעשיתי מפימו לפני 100 שנה, וגם אחד משרינק פלסטיק שקיבלתי משוקולדי אהובתי. נוסף על כל אלה מחובר לשם גם הדיסק און קי שלי.

ונעבור למחלקת בית המרקחת: אלטרוקסין לטיפול בתת פעילות של בלוטת התריס, שבלעדיו חיי אינם חיים, וכמה טבליות מציצה לגרון, למקרה הצורך. יש גם כמה טישו'ס מקופלים (יד ראשונה במצב טוב מרופא ;) לימי הנזלת הבלתי נלאים. תזכורת לעצמי #1: לקנות חבילות טישו קטנות לתיק.

עד כאן הדברים ההגיוניים, פחות או יותר. מכאן אלו דברים שנאספו אל תוך התיק במשך הזמן - פנקס, למקרה שארצה לכתוב משהו. 2 עטים, שיהיה לי במה לכתוב. אחד נמצא בתוך התיק ואחד בכיס הקדמי, שתהיה לי אליו גישה מהירה. ארנקון לכרטיסי ביקור שתפרתי לעצמי, תג עובד, נגן MP3 עם כבל הטעינה שלו, שנשאר שם עוד מהימים שבהם הייתי נוסעת באוטובוס לעבודה (תזכורת לעצמי #2: להוציא אותו משם, שלא יילך לאיבוד), כמה גומיות וסיכת שיער למקרה ש... שמה? שנועה תאבד את שלה?? בין כה וכה רבע שעה אחרי שאני אוספת לה את השיער היא פרועה לחלוטין. ככה זה כשיש לילדה שלך שיער חלקלק שהגומיות מחליקות ממנו... ליפסטיק, אלוהים יודע למה, אני כמעט לא מתאפרת, מוצץ שנשאר שם מימי הגמילה של נועה. החזקתי אותו אצלי בתיק כדי שאם לילה אחד היא ממש ממש תישבר יהיה לנו מוצץ לתת לה. היא לא נשברה. (תזכורת לעצמי #3: תזרקי אותו כבר, יא פולניה...).

מה נשאר? מחלקת הניירת, הדלה הפעם - דו"ח שצריך לטפל בו (מחכה לתשובה על הבקשה שלי להמיר אותו לדו"ח אזהרה), והזמנה לחתונה שצריך לתלות בכלל על הדלת של המקרר, שלא נשכח ללכת.

עד כאן על תכולת התיק שלי.

ועכשיו צריך להעביר את התיוק הלאה...

נורא בא לי שמונגר תראה לנו מה יש לה בתיק, אבל אין לה עדיין בלוג. בסוף היא תפתח אחד, אני אומרת לכם. גם פליקר היא לא רצתה בהתחלה... מונגר - עד שתפתחי לעצמך בלוג, את מוזמנת להתארח פה ולכתוב לנו על התיק שלך.

וכדי לא לעשות לעצמי פאדיחות ולתייק בנות שכבר תויקו, אני פשוט מזמינה את כל מי שרוצה לשפוך את תכולת התיק שלה ולספר לנו על זה.