הסיפור על השרשרת שחיכתה לפוסט...

אוי לי ואבוי לי, כמה הזנחתי אותך, בלוג יקר. אני יודעת, אני יודעת. פעם ב........ אני נכנסת לפה, מייללת על זה שאין לי זמן לנשום ולתחזק אותך, מבטיחה להשתדל יותר, ושוברת את ההבטחה שלי כל כך מהר, שאפשר לקבל סחרחורת. אז הפעם לשם שינוי אני לא אבטיח כלום. אני רק אכתוב על השרשרת של קינשסה.

לפני כחודשיים קינשסה, חברה טובה ויקרה מפז, חגגה יום הולדת. חודשיים מראש כבר היה לי תכנון מדוייק מה אני הולכת להכין לה. היה לי תרשים מוכן לשרשרת מוטרפת מחרוזים, מלאה צבעים ומרקמים. עוד נשארו לי קצת התלבטויות לגבי הצבעים, ואוטוטו עמדתי להתחיל במלאכה, כדי להספיק בזמן.

ואז קינשסה גילתה את הבלוג המהמם של לידיה לוז. היא שלחה לי קישור לשרשרת מקסימה, עשויה כולה מפרחים סרוגים בצבעים מרהיבים, והוסיפה 3 מילים - "אני רוצה כזו........" כמובן שלא יכולתי לשבור לה את המילה. מייד ניגשתי לכל מאגרי הוראות הסריגה שלי, ושלפתי משם הוראות לפרחים. אח"כ פניתי לידידנו משכבר הימים גוגל, ולחברה שלו פיקאסה, ולפורום אומנות שימושית ב-YNET, ולפורום סריגה בתפוז, והתחלתי לשלוף משם פרחים, פרחים ועוד פרחים.

אחרי שהצטברו לי מספיק הוראות לפרחים, הגיע הזמן לצבור את הפרחים עצמם. התחלתי לסרוג ולסרוג. חלק מהפרחים מצאו חן בעיניי ונשמרו. חלקם נפרמו או פשוט נזרקו וההוראות נגנזו לאחר שנתנו תוצאות מאכזבות. עם הזמן קופסת חוטי הכותנה שלי צמחה וגדלה, והועשרה בעוד צבעים, והפרחים נערמו ונערמו. אחרי שהצטברו מספיק פרחים, הגיע הזמן להוסיף להם עלים. כמובן ש-3 גווני ירוק שהיו לי לא הספיקו, וקופסת החוטים התמלאה עוד קצת... העברתי את הירוקים לסלסלה קטנה, יותר נוחה לניוד, והתחלתי לנסות לסרוג עלים. 2-3 נסיונות והגעתי לעלה המושלם. לאט לאט העלים התחילו להצטבר בסלסלה.

עכשיו כמובן הגיע שלב החיבורים, וזה היה האות שלי לשים את כללללללללל הפרחים בצד בתוך שקית קטנה ולהתעלם מהם מתוך תקווה שאולי הם יחברו את עצמם אחד לשני בצורה מושלמת ויחסכו לי את ההתלבטויות איפה לשים כל אחד מהם. אחרי שבוע חזרתי לשקית ולהפתעתי ראיתי שהפרחים והעלים לא עשו עם עצמם כלום, ונשארו שוכבים בציפיה...

5 ימים לפני חגיגות יום ההולדת הגעתי עם השקית לאורית, ויחד התחלנו לסדר את הפרחים, עד שהגענו לסידור המושלם. אמנם העלים לא היו איתי, אבל השרשרת התחילה לקבל צורה. אחרי שהגענו לסידור המושלם נזכרתי שאני גם אמורה להגיע חזרה הביתה. מכיוון שחיבור הפרחים בסיכות לא היה פרקטי, גייסתי לעזרתי את מצלמת הפלאפון, וצילמתי את הסידור שלנו, כדי שאדע איך לתפור את השרשרת.

הגענו הביתה, השכבנו את הילדים לישון, ואז הגיע הזמן באמת להתחיל לתפור. תפרתי ותפרתי, עוד פרח ועוד אחד, ויצרתי את שרשרת הבסיס. עליה הוספתי את הפרחים הקטנים כשכבה נוספת. אני חייבת להודות שכשכל הפרחים היו מחוברים אחד לשני, הסתכלתי על השרשרת וקצת התאכזבתי. כמובן שכבר לא היו לי הרבה ברירות, וחיברתי את העלים. אני לא ממש יודעת להסביר למה, אבל העלים נתנו בדיוק את הטאץ' שהיה חסר לי. קצת קריסטלים ופנינים להשלמת האורך הדרוש (וגם כדי שלא יהיה חם מדי כשעונדים את השרשרת) - והתכשיט היה מוכן סוף סוף.

ביום ההולדת שלה, קינשסה קיבלה ממני את השרשרת הזו, ואני חושבת שלמרות שהיא ידעה בדיוק מה היא הולכת לקבל, הצלחתי להפיע אותה.

ועכשיו, אחרי כל הברבורים, קבלו אותה -




ואי אפשר בלי קצת קלוז-אפים כשיש כל כך הרבה מה לראות -

מיותר לציין שבין תחילת הכתיבה של הפוסט הזה ועד לרגע פרסומו עבר יותר מחודש......... בינתיים הספקתי בצער רב מאוד לפרוש מתפקידי כמנהלת פורום אומנות שימושית ב-Ynet, אחרי כמעט 4 שנות ניהול. אני מאחלת לכסלו, שנבחרה להחליף אותי, המון הצלחה בתפקיד החדש שלה, ומאמינה שהיא וגליק ימשיכו לשאת בגאון את ניהול הפורום המיוחד הזה.