יוליה

יוליה היא חברה טובה שלי.


השבוע חישבנו שאנחנו חברות כבר רבע מאה. כן, כן, 25 שנה. בהחלט לא מעט בהתחשב בגילנו הלא-מאוד-מופלג (34-35).


כשהיינו בכיתה ה' יוליה עברה דירה מחיפה לכפר סבא, לרחוב מקביל אלי, והגיעה ללמוד איתי באותה כיתה. אני חושבת שהפכנו לחברות בערך 5 דקות אחרי שהיא נחתה בכיתה, והשאר - היסטוריה, ועוד איזו היסטוריה...


אז עוד היה לה שם אחר בכלל... והיתה לה צמה ולי שיער קצוץ. אח"כ היה לה שיער קצוץ ואני גידלתי לי רעמת שיער, ואח"כ שתינו הסתפרנו, והפסקנו להסתפר, והסתפרנו שוב...


עברנו לא מעט בחברות הזו שלנו. ידענו עליות לשחקים וירידות לתחתית השאול של החברויות, אבל החברות שלנו היתה חזקה יותר מהכול.


בשבת האחרונה חגגנו ליוליה את יום ההולדת שלה, קצת באיחור באשמת מזג האוויר ופסח. חשבתי וחשבתי מה להכין לה, ואז החלטתי להכין לה תמונה לקליניקה החדשה שפתחה, לייעוץ להורים לילדים עם בעיות שינה (מי שמשוטט בפורומי הורים למיניהם, בטוח שמע על "שיטת יוליה" - אז כן, זו יוליה של השיטה). מכיוון שהתאהבתי בזוג התמונות עם העצים והינשוף שזיקוקית הכינה למיקוש רציתי לעשות תמונה דומה. כשהעצים שלי כבר היו מוכנים וגזרת הינשוף היתה מונחת לפני, המצפון התחיל להציק, ובגדול. מילא, לקחת השראה, שלא לומר להעתיק, אבל לא לשנות כלום?? לא בבית ספרי... בנוסף, קופסת חוטי הכותנה שלי הסתכלה עלי בגעגועים... חיטוט קל בתיקיית ה"אני חייבת לסרוג את האמיגורומי הזה" במחשב שלי העלה הוראות לינשוף סרוג. התחלתי לסרוג, ותוך כדי סריגה עשיתי קצת התאמות כדי להגיע לגודל סביר של ינשוף, כזה שייכנס למסגרת התלת מימדית. כשסיימתי לסרוג את הינשוף, המצפון שלי היה מספיק רגוע כדי להשלים את התמונה.


רוצים לראות מה יצא? בבקשה -



והנה תקריב על הינשוף -

יוליה יקירתי, מה נשאר להוסיף? יום הולדת שמח, בריאות ושמחות לרוב!!