אצו רצו גמדים...

בקומונה "פרידה ונומה" אילאיל, שהיתה שניה וחצי לפני הלידה, ארגנה החלפת פטריות וגמדים. בהחלפה הזו היינו צריכות לשלוח משהו עם מוטיבים של גמדים ו/או פטריות.

מהרגע שראיתי את ההחלפה הזו ידעתי שאני חייבת להשתתף בה, ולו רק בגלל שיש לי הוראות לסריגת גמד ופטריה ששוכבות אצלי כבר יותר משנה ברשימת ה"יום אחד אני חייבת לסרוג כאלה". חיש מהר נשלפה קופסת חוטי הכותנה שלי, עם המסרגה הצמודה (הפעם מס' 3.5), נבחרו צבעים וישבתי לסרוג.

מכיוון שהרבה זמן לא סרגתי אמיגורומי, בחרתי להתחיל בפטריה, שנראתה לי פשוטה יותר מהגמד, ובאמת היתה פשוטה יחסית.

אחרי הפטריה הגיע הגמד. התחלתי בידיים, שהן הכי מעצבנות לסריגה, המשכתי ברגליים, שגם הן מעצבנות, אבל טיפה פחות מהידיים. משם המשכתי לגוף, ראש, זקן, שפם, טוניקה, גימורי שרוולים, מגפיים וחגורה, ואז היה צריך לתפור את הכול יחד. בדרך כלל בשלב הזה אני תופסת ייאוש ועוזבת את כל העבודה לשבוע לפחות לפני שאני מתיישבת לתפור. הפעם הזמן היה דחוק, וגם רציתי להשתדל מאוד לא רק לעמוד בזמנים אלא אפילו להקדים אותם, אז אחרי יום אחד בלבד של נטישה חזרתי לגמד שלי, ותוך ערב אחד הוא היה תפור ומוכן.

הנה הגמד והפטריה -

והגמד בפרופיל -

ותקריב על הגמד, שתצליחו לראות את כל הפרטים של הפנים שלו -

אני קיבלתי בהחלפה הזו מדיילי תחתיות מקסימות לכוסות, עשויות לבד ורקומות ביד.

רגע לפני סיום, אני אספר לכם, למקרה שהצלחתם לפספס, על עופרה, שמכינה מטבחי עץ מהממים לילדים, ממש החלום הרטוב של כל ילד (ושל אמא שלו גם ;-). עד סוף השנה האזרחית, עופרה תעניק 100 ש"ח הנחה לכל מי שירכוש מטבח דרך האתר שלה, Petit. יופי של מבצע ליופי של מתנה!

רק בשמחות!

הכול בגלל רוכסן קטן...

לפני כשבועיים מיקוש, חברה יקרה, חגגה יום הולדת. יום ההולדת שלה פתח את "עונת ימי ההולדת החורפיים", או כמו שאני קוראת לזה "עונת ההתלבטויות". לא פחות מ-11 קרובי משפחה וחברים חוגגים ימי הולדת בחודשי החורף הבאים עלינו לטובה, וכמובן מגיעה סוגיית המתנות - לקנות? להכין? מה לקנות? מה להכין?
למיקוש היה לי ברור שאני מכינה מתנה. גם היה לי ברור שאני הולכת על משהו גדול, ולכן היה לי ברור שאורית תצטרף אלי לסיעור המוחות ולביצוע.
מיקוש מאוד אוהבת תיקי "מסנג'ר", אלה הרחבים, שנתלים באלכסון עם ידית ארוכה ארוכה. עוד לא הספקתי להתלבט עם עצמי איך כדאי לתפור תיק כזה, וזיקוקית האלופה באה לעזר עם קישור להוראות ולגזרה של תיק שנראה פשוט להכנה אבל מאוד מאוד מרשים.
כהרגלי בקודש, לפני שמתחילים אצתי רצתי לעשות תחקיר. עיינתי בגזרה, קראתי את ההוראות, הגעתי למסקנה שזה אפשרי, והודעתי לאורית שאפשר לצאת לדרך. חמושות בזיקוקית, בקינשסה ובגוזל הצמוד יצאנו לנחלת בנימין. מצאנו את הג'ינס המושלם, ובד הכותנה המושלם שירפד את התיק מבפנים. עוד כמה סיורים בחנויות סדקית הניבו רוכסן בצבע ובאורך מתאים, וגם אבזם לכיוון אורך הרצועה, והתיישבנו לעבודה.
שוב, קראנו את כל ההוראות. אני הקראתי, ביחד תרגמנו תוך כדי הסתכלות על הגזרה, ואורית כתבה את הכול, שלא נשכח. ראינו סופית שהתיק קליל וברור, ונגשנו למלאכת חיתוך הבדים. אורית גיהצה, אני חתכתי. עד פה הכול טוב ויפה. התחלנו לתפור. צדדים של הבד החיצוני - יש. בוקסינג של הבד החיצוני - יש. כיסים לבטנה - אחד מחולק כדי שהסלולרי יישב יפה והשני גדול יותר - יש. צדדים, בוקסינג - ויש בטנה. ופה נגמרה לנו השבת. לקחתי אלי את מכונת התפירה וכל החלקים, והייתי בטוחה שלמחרת ב-12 בצהריים, בין הנקה להנקה, התיק יהיה גמור.
אז זהו, שלא.
אפילו - ממש ממש לא.
למעשה - כל כך לא, שאי אפשר שיהיה יותר לא מוכן מזה......
וכל זה למה?
בגלל הרוכסן שעל ה"מכסה" של התיק.
לכאורה - הכול מוסבר בהדרכה. כשניסיתי לעשות את מה שכתוב שם - תוהו ובוהו. לא הלך. קראתי את כל התגובות לפוסט של ההוראות, ראיתי שמישהי שאלה וביקשה הבהרה. קראתי את ההבהרה ו-נאדה. שאלתי גם אני כמה שאלות . קיבלתי מהמחברת המקסימה של ההדרכה הזו מייל עם דיאגרמה נוספת, ו - גורנישט. לא הלך. משהו שם התפספס לי כנראה ולא הבנתי איך אני אמורה להושיב את הרוכסן ואיפה המגרעת שאמורה להיווצר לי ולהכיל את הרוכסן. ניסיתי ותפרתי ופרמתי ושוב תפרתי ושוב פרמתי, קיללתי קצת, קיללתי עוד קצת ושום פתרון לא נראה באופק.
מה עושים? מתקשרים לאורית בהיסטריה. אורית אמרה לי להירגע. יש עוד זמן. תקראי שוב. קראתי. לא עזר. מייל "הצילו" לזיקוקית, ואז הבנתי שהיא בעצם עסוקה בעבודה עד מעל לראש ואין לה זמן להרגיע אותי עכשיו, ובטח שלא לעזור לי לתפור רוכסנים ושאר ירקות.
לקחתי הרבה אוויר ועזבתי את התיק בצד, בבחינת "אם אני אתעלם, הרוכסן בטח ישחיל את עצמו לבד לתיק".
לא עזר.
אחרי חצי יום של מחשבה נזכרתי שפעם מזמן, תפרתי לאורית כיס פנימי עם רוכסן באחד התיקים שלה. חיפוש קצר העלה את ההדרכה לתפירת כיס כזה. הסתערתי על מכונת התפירה בחמת זעם, ותוך 5 דקות היה לי כיס עם רוכסן. מכאן הדרך להשלמת התיק היתה קצרה. אורית הוסיפה לתיק פרח קטן לקינוח, וזהו זה. "הר הבית בידינו". "הר הבית" הזה מתברר כבעייתי לא רק בתחום הרוכסנים, אלא גם בתחום הצילום. הוא סרבן צילום אמיתי, ואני וגם אורית מתנצלות על התמונות המחפירות משהו. נקווה שבכל זאת נצליח להעביר את התיק. אז הנה מבט כללי -

וקצת יותר מקרוב -

והפרח כמובן -

ביום חמישי שעבר מיקוש קיבלה את התיק החדש שלה. נרשמה התלהבות, ואני מקווה שהוא באמת ישמש אותה.
מי שמתכננת לתפור תיק כזה וגם לה לא ברור הקטע עם הרוכסן, מוזמנת להשתמש בתובנות הבאות:

• אם תסתכלו בגזרה של התיק, יש חלק שנקרא FLAP וחלק נוסף שנקרא ZIPPER FACING. שני החלקים האלה נגזרים בנפרד. מה שאני עשיתי בסופו של דבר מתאים לפתרון הבא - מחברים את 2 החלקים יחד, וגוזרים אותם כחתיכה אחת. כלומר: מוסיפים 3 אינץ' לגובה של ה-FLAP.
  
• את הכיס עם הרוכסן תופרים פחות או יותר בגובה של 3 אינץ' מהקצה העליון של החלק הנ"ל שגזרנו, בדיוק כמו שתופרים כיס פנימי עם רוכסן בתוך תיקים.

אז כמו שאומר השיר של כוורת - "בכל זאת הגענו למרות הכול", וטוב שכך :-)

רק בשמחות,

איפה הייתי אז, כשהאדמה רעדה...

אני זוכרת את זה כאילו זה היה ממש לפני רגע.

אני חושבת על זה שעברו מאז 14 שנים ולא מאמינה.

הייתי אז חיילת. קצינה בשירות סדיר.

ישבנו אני, חבר טוב טוב ואורית בחדר של אורית וראינו סרט עם קנת' בראנה ואמה תומפסון - רצח מן העבר. מי דמיין שתוך שעה יתרחש רצח שיהיה כל כך בהווה, שנתקשה להאמין לו. אבישי, אחינו הקטן שהיה אז בן 12 וחצי נכנס לחדר והודיע לנו - ירו ברבין. הסתכלנו עליו לרגע, לא מעכלים את מה שהוא אמר לנו. חשבנו שהוא צוחק עלינו. איך יכול להיות שיירו בראש הממשלה? לא אמורה להיות בכלל עצרת למען השלום? אבישי נשאר בחדר והתעקש - ירו ברבין. העברנו לערוץ שתיים והסתכלנו כמו לא מאמינים. ואז איתן הבר יצא והודיע לעולם "ממשלת ישראל מודיעה בתדהמה..." התחבקנו ובכינו.

ולמחרת - יום רגיל. צריך לחזור לצבא. אני לא זוכרת איך הגעתי לבסיס. אני רק זוכרת שלא הצלחתי באותו יום לחשוב על כלום. באותו ערב אחד הקצינים מהבסיס אמור היה להתחתן. התלבטנו - הולכים? לא הולכים? אי אפשר לבטל חתונה. אי אפשר לתת לו להתחתן בלי החברים שלו מסביב. הלכנו. זו היתה החתונה העצובה ביותר שהייתי בה אי פעם. אני מאוד מקווה שלא אני ולא אף אחד אחר יצטרך להיות בחתונה כזו. אנשים ישבו מסביב לשולחנות באווירת נכאים, מסרבים להאמין לסיטואציה האבסורדית שנקלענו אליה. עזבנו את האולם בשעה מוקדמת יחסית, ובלי להגיד אף מילה נכנסנו לאוטו ונסענו לירושלים, לעבור על פני הארון.

14 שנים עברו מאז.

לא למדנו כלום.

השחיתות בכל מקום.

אדם לאדם זאב.

האדישות חוגגת.

הנחמה היחידה שלי, היא רגעי האושר הקטנים האלה, אלה שמגיעים משום מקום ומפתיעים בכל פעם מחדש. לפעמים קל לנו נורא לפספס אותם, לעבור על פניהם כאילו ברור מאליו שככה צריך להיות.

אסור לנו לעשות את זה.

אסור לנו לפספס את רגעי האושר הקטנים.

כשנדמה שכלום לא נשאר, הם אלה שמצילים אותנו.

יהי זכרו ברוך.

תפוחים, פירורים ומה שביניהם...

גיסתי שתחיה אלופה בבישול ובאפיה. הכי אני אוהבת, כשהיא באה עם איזה קינוח או איזו עוגה שנראים מליון דולר וטעימים להפליא, וכשאני מבקשת מתכון אני מגלה שלוקח 5 דקות להכין את זה, כולל הזמן שלוקח לשלוף את המתכון מקופסת המתכונים.
אחד המתכונים הקלילים האלה הוא של קראמבל תפוחים. קראמבל הוא קינוח אנגלי מסורתי. יש בו תפוחים חתוכים, שעליהם מפזרים פירורי בצק, ומכניסים לאפיה בתנור. מעצם היותו קינוח קליל, גם ההגשה שלו היא קלילה. אין פה חיתוך למנות יפות ומסודרות כמו חיילים בשורה. כשהוא יוצא מהתנור פשוט לוקחים ממנו בכף ועורמים על צלחת. המהדרין בשחיתויות לא יוותרו על כדור גלידת וניל שתצנן ותאזן את הקראמבל הלוהט, ותהפוך אותו לקינוח שאי אפשר לעמוד בפניו. אז יאללה, לעבודה.

המצרכים לתחתית:

• 5 תפוחים מקולפים וחתוכים לקוביות גדולות. אני אוהבת להשתמש בזן הזהוב. אפשר להשתמש גם בגראנד סמית (הירוקים החמוצים) או בכל זן שאתם אוהבים.
  
• 25 ג' חמאה קרה חתוכה לקוביות קטנות.
  
• 2 כפות סוכר חום בהיר (דמררה).
  
• 1 כפית שטוחה קינמון טחון. בארוחות משפחתיות אני מכינה ללא הקינמון כי אבא שלי לא מחובבי התבלין הקסום הזה. עדיין מתקבל קראמבל מעולה.

מפזרים את התפוחים על תחתית של תבנית פיירקס בינונית מרופדת בנייר אפיה. חשוב לרפד את התבנית, אחרת הקרמל שנוצר בתחתית מקשה מאוד על הניקוי. מפזרים על התפוחים באופן שווה את החמאה, הסוכר החום והקינמון.

לפירורים:

• 200 ג' קמח לבן (כוס וחצי).
  
• 150 ג' חמאה קרה חתוכה לקוביות.
  
• 140 ג' סוכר (3/4 כוס).

מכניסים הכול למעבד מזון עם להב מתכת ומעבדים בפולסים קצרים עד שנוצרים פירורים שמזכירים קוסקוס. מי שאין ברשותו מעבד מזון יכול ללוש במיקסר בעזרת וו גיטרה, רק עד שנוצרים פירורים, או למולל את התערובת בידיים עד שנוצרים פירורים. שופכים על התפוחים שבתבנית. אופים ב-180 מעלות צלזיוס כ-45 דקות או עד שפני הקראמבל מזהיבים.

מגישים חם. רצוי להוסיף כדור גלידת וניל לצד הקראמבל.

גיוונים:

• אפשר להוסיף אגוזים וצימוקים לשכבת התפוחים. השתמשו באגוזים החביבים עליכם - מלך, פקאן, לוז וכו', קצוצים גס.
  
• בגרסת הקיץ של הקראמבל, אני ממירה את התפוחים בפירות קיציים - משמשים, שזיפים, אפרסקים, נקטרינות, ענבים ירוקים שלמים - מה שיש במקרר. חותכים כמות ששווה ל-5 תפוחים. במקרה של פירות חמצמצים במיוחד, אפשר לפזר עליהם כף נוספת של סוכר חום. כמו כן, בגרסא הזו אני תמיד מוותרת על הקנמון, מכיוון שמגוון הפירות נותן מספיק טעמים ואין טעם להעמיס בטעם דומיננטי נוסף.
  

נסו את הקראמבל בגרסאות משלכם וספרו לי איך יצא.

שיהיה בתאבון!

חבל בריבוע

ביום שישי האחרון התקיים מפגש של קומונת פרידה ונומה. אחרי 2 מפגשים שאליהם נרשמתי ולא הצלחתי להגיע ברגע האחרון, סוף סוף הצלחתי להגיע למפגש הזה. לא רק שהגעתי, אלא גם הספקתי להשתתף במשחק המשאלות שנילקי מארגנת זו הפעם השלישית. במשחק המשאלות כל אחת מבקשת 3 דברים שמתחשק לה, מתחומי יצירה שונים. אח"כ כל אחת שולחת מסר ובו היא כותבת מה היא יכולה ורוצה להגשים, ונילקי מתאמת את הזוגות כך שלכל אחת מתגשמת אחת מהמשאלות שלה. נפל בחלקי להגשים את המשאלה של ארייה - סלסלה סרוגה מחומרים טבעיים ובצבעים טבעיים.
נורא רציתי לסרוג את הסלסלה מחוט שפגט. יש לו צבע טבעי מקסים, והסריגה בו מתקבלת ממש יפה, למרות שיש נקודות שבהם העובי של החוט משתנה. א-ב-ל מתברר שלחוט שפגט יש בעיה רצינית ביותר והיא..... הריח שלו! הוא פשוט בלתי נסבל! לקחתי חתיכה מהחוט ורחצתי אותה היטב במים וסבון. הריח אמנם השתפר, אבל לא ברמה שתאפשר לי לתת מתנה בריח כזה...

אז אחרי שתחתית הסלסלה, שהיתה כבר בקוטר של כ-17 ס"מ נזרקה לפח בשל הריח שלה, פניתי לסרוג מחבל דק. התכנון המקורי היה לסרוג סלסלה לפי ההדרכה של זיקוקית, אבל לאחר ששוב הגעתי לתחתית כמעט מלאה של הסלסלה, הרגשתי פתאום שאני רוצה להוסיף משהו משלי לכל העסק, ופרמתי הכול. החלטתי לסרוג סלסלה מרובעת. סרגתי 2-3 שורות ראשונות, ו... נכון, שוב פרמתי. הפעם בגלל שלא הערכתי נכון את הגודל של התחתית והיא יצאה קטנה מדי. הוספתי עיניים ויצאתי שוב לדרך. הפעם כבר סרגתי עד הסוף, והנה הסלסלה -

הוראות:

הסלסלה נסרגה מחבל דק, במסרגה מס' 6. ההוראות הן לסלסלה ריבועית, אבל אפשר להתאים אותן בקלות לסלסלה מלבנית.

תחתית:

סורגים 31 עיני שרשרת.

סורגים חצי עמוד בכל אחת מהעיניים, החל נהעין השניה מהמסרגה (סה"כ 30 חצאי עמוד).

שורה 2 והלאה: סורגים עין שרשרת, מסובבים את העבודה וסורגים חצי עמוד בכל חצי עמוד.

ממשיכים כך עד לגודל התחתית הרצוי.

בסיס לדפנות:

סורגים שורה נוספת. בסיומה, כשמגיעים לפינה, סורגים בפינה 3 חצאי עמוד. ממשיכים לסרוג חצאי עמוד מסביב לכל התחתית. דואגים לפזר אותם בצדדים בצורה שווה כדי שהתחתית תישאר ישרה. בכל פינה סורגים 3 חצאי עמוד. כשמגיעים לעין השרשרת שממנה התחלתי, סוגרים את השורה בעין שטוחה.

דפנות:

את השורה הראשונה של הדפנות סורגים בלולאה האחורית של כל חצי עמוד, ולא מתחת ל-2 הלולאות. את השורות הבאות כבר סורגים כרגיל. הסריגה בלולאה האחורית נותנת לנו מעבר יפה וחד בין התחתית לדפנות.

סורגים עין שרשרת, וחצי עמוד בכל חצי עמוד. עכשיו כבר אין צורך להוסיף חצאי עמוד בפינות מכיוון שאנחנו "עולים למעלה" כדי ליצור דפנות, ולא מרחיבים יותר את התחתית. סוגרים כל שורה בעין שטוחה. ממשיכים לסרוג כך עד לגובה הרצוי של הסלסלה.

(הערה: אפשר לסרוג את הדפנות בספירלה, ללא סגירת שורות. במקרה כזה. כאשר מגיעים לגובה הרצוי, סורגים עין שטוחה בחצי העמוד הבא.

סיומת מסולסלת (לא חובה):

שורה 1: עין שרשרת, חצי עמוד בכל חצי עמוד, כאשר חצאי העמוד נסרגים בלולאה הקדמית בלבד, כדי שהקיפול של הסיומת יהיה יפה. סוגרים את השורה בעין שטוחה.

שורה 2: 3 עיני שרשרת, עמוד בכל חצי עמוד. סוגרים בעין שטוחה בעין השרשרת השלישית שסרגנו בתחילת השורה.

שורה 3: 3 עיני שרשרת ועמוד בעמוד הראשון, 2 עמודים בכל עמוד. סוגרים את השורה בעין שטוחה.


ניתן להוסיף שורות ו"נפנופים" ככל שרוצים.



כשחיפשתי רעיונות לכרטיס ברכה שיתאים לסלסלה, בדיוק הוצאתי כמה כוסות מאיקאה מנייר האריזה החום שעטף אותן. פתאום הבריק לי שבכרטיס פשוט מתבקש להמשיך את הקו ה"טבעי", ותוך דקה בערך היה לי ביד פרח מעיגולים שקרעתי ביד מהנייר החום. את הגבעול הכנתי מרפיה, ואת הכול הנחתי על רקע עם פרחי פרא, שגם התאימו לסיכה המתפצלת שהשתמשתי בה.


זהו זה. אני מאוד מקווה שארייה אוהבת את המתנה שלה, ושהצלחתי להגשים לה משאלה.

וזה גם המקום לומר תודה ענקית לדיילי שהגשמה לי משאלה והכינה לי קופסת מתכונים יפהפיה, מחולקת עם חוצצים - בדיוק כמו שאני אוהבת!!

הכן עצמך לחורף - נרתיק לטישו ב-20 דקות

לקראת החורף המתקרב והשפעות המאיימות, ובעיקר כי רציתי להוסיף משהו קצת יותר אישי למתנת יום ההולדת לסבתא שלי, תיבדל לחיים ארוכים, החלטתי סוף סוף לנסות לתפור נרתיק קטן לטישו. יש אין ספור הדרכות ברשת, אבל כל פעם הסתכלתי עליהן, הן הסתכלו עלי חזרה ובזאת נגמר הסיפור. הפעם באמת רציתי נרתיק כזה, אז התעמקתי באחת ההדרכות ובאמת קראתי אותה עד הסוף וגיליתי כמה זה בעצם פשוט. אתמול ישבתי עם כמה חברות טובות לערב יצירה והתכוננתי לתפור נרתיק כזה. זיקוקית שישבה שם וסרגה לה בנחת שאל מהמם ציינה שלפעמים הדרכות באנגלית יכולות מאוד לייאש, ושיש הרבה אנשים נמנעים מליצור רק כי אין להם סבלנות לקרוא באנגלית. מייד גייסתי את אורית למלאכת הצילום, ותוך כדי הכנת נרתיק צילמנו את השלבים, והרי לפניכם ההדרכה.


החומרים:

• 2 חתיכות בד בגודל 6*7 אינץ' (למי שמתעקש בס"מ - 15.2*17.8). (המידות מתאימות לחבילות הטישו הקטנות של קלינקס. לחבילות בגודל שונה ייתכן שיהיה צורך להתאים אותן. הרוחב של החבילות בד"כ זהה, כך ש-7 אינץ' יתאימו, אבל האורך לפעמים קצר יותר ואז ייתכן שיספיקו 5.5 או אפילו 5 אינץ').
• 2 חתיכות סרט אלכסון צר או רחב באורך 6 אינץ' (15.2 ס"מ) כל אחת
• חוט בצבע תואם

מניחים את חתיכות הבד אחת על השניה כשהצד היפה פונה החוצה, כלומר - בד אחד עם הפנים למטה ובד שני שמונח עליו עם הפנים אלינו. (הערה: לא טעיתי בהנחת הבדים שבתמונה. פשוט השתמשתי בבד משובץ, ובבדים האלה 2 הצדדים זהים).

פותחים את אחד הצדדים של סרט האלכסון, ומניחים את החלק שפתחנו על שפת הצד הצר (6 אינץ') של הבד שאנו רוצים בתור בד פנימי. מחברים בסיכות את סרט האלכסון ושני הבדים, ותופרים כמעט על קו הקיפול, קצת יותר כלפי חוץ. עושים כך גם בצד הצר השני של הבדים.


מקפלים את סרט האלכסון כך שיכסה גם את הבד החיצוני. מחזקים בסיכות ותופרים לכל האורך, הכי קרוב שאפשר לשפת הסרט.

עושים כך גם בצד השני. התקבלו 2 בדים שהצד היפה שלהם פונה כלפי חוץ ועל 2 הצדדים הצרים שלהם יש סרט אלכסון.

(הערה: בהדרכה המקורית שקראתי לא היה שימוש בסרט אלכסון. שם גזרו את הקצוות הצרים במספרי זיג זג, ותפרו על הקצה סרט רגיל. לי באופן אישי הגימור הזה לא נראה מספיק יפה, אבל כל אחד ושיקוליו הוא).

כשהצד הפנימי פונה למטה, מקפלים את 2 הצדדים העטופים בסרט אלכסון כלפי המרכז. מחזקים בסיכות ותופרים ב-2 הצדדים במרחק של רגל מכונה מהקצה.

גוזרים את עודפי הבד במספרי זיג זג.

הופכים, והנרתיק מוכן. הנה הנרתיק שתפרתי ביחד עם חבר ועם חבילת טישו של קלינקס, להמחשת הגודל. בהתחלה הנרתיק נראה רחב מדי, אבל בגלל הנפח של החבילה, הטישו מסתדר "בול" במקום.

אני מאוד אשמח אם תחזרו לפה ותספרו לי האם ההדרכה מספיק ברורה, וגם תקשרו לתמונות של נרתיקי הטישו שלכם.

בהצלחה!

הקלות הבלתי נסבלת של הפונפון

לפעמים אני נתקלת בעבודות שנראות מושלם, אבל למרות המושלמות הן מטרידות אותי. יותר נכון לומר שהקלות שלהן מטרידה אותי. מדובר על עבודות שאני (ולא רק אני) קוראת להן "קנה והדבק". דוגמא מעולם עיצוב האלבומים: לוקחים דף מושלם, מדביקים עליו תמונה אחת, סרט אחד, קצת ראב-אונים ואיזה כפתור או צ'יפבורד להשלמת המראה (כולם כמובן שייכים לאותה סדרת מוצרים...) וזהו זה, יש דף מושלם. 40 כאלה ומונח לפנינו האלבום המושלם באפס זמן. הדפים המושלמים האלה אמנם נראים מליון דולר, אבל בדרך כלל הם גם עולים מליון דולר. מה שמטריד אותי בעצם, זה שאין מאחוריהם שום מחשבה. אין משהו ש"ידליק" אותי, אין שימוש לא שגרתי בחומר או בטכניקה, איך אח שלי אומר? "אין כלום מתחת..." אני אסייג ואומר שהרבה פעמים עבודות כאלה יכולות להציל אותנו, כשחייבים להכין משהו ואין טיפת מוזה לרפואה. במקרים כאלה, אין כמו הסטים האלו. הם ממש מצילי חיים.

אם נשליך את זה לעולם הסריגה, יצרני הצמר דואגים לייצר לנו כל עונה מחדש חוטים כאלה, שלא צריך להשקיע בהם שום מחשבה, שום דוגמא מורכבת, שום ספירת עיניים, העלאות והורדות. פשוט סורגים בסריגה הכי פשוטה והכי אינטואיטיבית, ויוצא פריט מושלם. קשה שלא ללכת שבי אחרי חוטים כאלה, ואני מוצאת את עצמי הולכת שבי אחריהם לפחות פעם בעונה. במצבים כאלה אני דואגת להשתיק את כל הקולות הפנימיים שלוחשים לי ש"ככה זה לא חוכמה", באורח פלא פורחות להן מראשי כל הדוגמאות שאספתי שמתאימות אך ורק לחוטים חלקים, אלו שבשביל לסרוג אותן אני צריכה לשבת בחדר אטום לרעשים ולגירויים חיצוניים שמפריעים להתרכז, אני מייד שוכחת את קיומו של החוט האהוב עלי (Dora, אין קשר לילדה המצויירת המחרידה. חוט חלק, קצת מבריק, במחיר עממי לחלוטין, והוא הכי נעים ורך בעולם), ופשוט קונה את החוט "החתיך התורן". דוגמא לחוט כזה הוא החוט שממנו סרגתי ל-Hadarling את הצעיף לפינוק החורפי בשנה שעברה. חוט יפהפה, בשילוב צבעים מהמם של ורוד-חום-שמנת. הסריגה הכי פשוטה, בחצאי עמודים, יצרה צעיף עם שורות מושלמות של השילוב הנ"ל.

בשבוע שעבר היו לי כמה סידורים ברעננה. כשסיימתי את העניינים הרשמיים שלשמם הגעתי, מצאתי את עצמי בחנות הצמר האהובה עלי, "צמר גורמה". אובייקטיבית, אין שום סיבה בעולם שדווקא זו תהיה החנות הנבחרת. היא נמצאת ברעננה, באמצע רחוב אחוזה המלא רמזורים. אין לידה חניה (כלומר יש, אבל המחיר שלה זהה ל-2 חבילות צמר סטנדרטיות). המחירים שם מופקעים לחלוטין. ובכל זאת... רק שם אפשר לשזוף את העיניים במסרגות משובחות שבמשובחות, שאין סיכוי שיגרמו ליבלות אחרי חורף שלם של סריגה. רק שם אפשר להתלבט שעות אילו מסמני מקום כדאי לקחת - ממתכת או מפלסטיק, שטוחים או עגולים, עם סגירה או בלי סגירה... רק שם אפשר לשבת בנחת עם המוכרות ולקבל את כל ההסברים הדרושים, עם כל הסבלנות בעולם. רק שם הצמר מסודר בצורה כל כך מושכת את העין, לפי סוגים וצבעים, שאי אפשר לעזוב בלי כמה כדורי צמר בשקית...

כאמור בשבוע שעבר מצאתי את עצמי בחנות, מחפשת חוט מסויים. החוט לא היה שם, וכמעט יצאתי מהחנות כשנתקלתי בצעיף מהמם. סליחה, תיקון: מ-ה-מ-ם. הצעיף היה עשוי פונפונים, מסודרים להפליא בשורות. הוא היה יפהפה, ויותר מזה - נעיםםםםםםםםםםםם למגע!! התאהבתי מייד. שאלתי את המוכרת איך סורגים צעיף כזה ואיך הוא מתקבל כל כך מסודר. היא חייכה ואמרה "רק ימין". תרגום למי שלא סורג ב-2 מסרגות: זה כל כך פשוט, שאת יכולה לסרוג את זה בעיניים עצומות. השלב הבא היה כמובן סקירת הצבעים, ואז כבדרך אגב היא הראתה לי צמר דומה, שהפונפונים בו קטנים יותר ורכים יותר. שארית השליטה העצמית שלי פרחה החוצה מהדלת. כבר ראיתי את נועה הולכת לגן עם הצעיף המהמם שאני עומדת לסרוג לה, שיחמם אותה כל החורף. מייד בחרתי בפונפונים ורדרדים-לבנים. אחרי הרהורים עמוקים שנמשכו כדקה החלטתי להיות מעשית יותר והורוד הוחלף במשהו צבעוני יותר, שיתאים לכל קולקציית הצבעים בארון. שאלתי את המוכרת כמה חבילות יידרשו לצעיף לילדה בת 5. אחרי התשובה ההחלטית שקבעה שחבילה אחת תספיק מעל ומעבר, לקחתי 2 חבילות "שלא יחסר". שילמתי במיטב כספי ורגע לפני שיצאתי מהחנות נזכרתי שאין לי מושג איך סורגים בצמר כזה (יש חוט דק ואחריו פונפון גדול, ואז עוד מהחוט הדק ועוד פונפון, וכו') ובעיקר אין לי מושג איך להעלות עיניים. השיטה הרגילה הרי לא תעבוד בגלל הפונפונים. חייקה המומחית עזרה לי להעלות עיניים (באלתור מוחלט אגב. אין שום דרך אחרת), סרגתי 2 שורות ויצאתי לדרכי. בדרך הביתה עברתי באקוורל ושם ראיתי את אותו החוט ב-14% פחות... כעבור כשעתיים כשליש מהצעיף היה גמור. עוד ערב סריגה אחד והמלאכה הושלמה. אפילו את הפרנזים קל מאוד לעשות כיוון שלא דרושים הרבה - הפונפונים עושים כאן את כל העבודה. למותר לציין שחבילה אחת אכן הספיקה לחלוטין, ואפילו נשאר קצת עודף לנועה, שמייד אימצה לחיקה את הפונפונים הנותרים, שלא יהיה להם משעמם חלילה. זה כמובן יספק לי תירוץ לחזור לחנות כדי להחליף את הצמר שנשאר וכמובן להצטייד בעוד... זה לא נגמר אף פעם :-)

אז כן, גם אני כמו כולן מכינה לפעמים עבודות "קנה והדבק", או במקרה שלנו "קנה וסרוג בעיניים עצומות", ותראו איזה יופי יצא לי הפעם:

למתעניינים בחוט, הוא מיוצר ע"י צמר טדי, ונקרא Bubbles. הוא עשוי 100% פוליאסטר, ומגיע במבחר צבעים, כולל צבעים "בוגרים" יותר (כבר שמתי עין על החומים!). הוא מאוד מזכיר את חוט ה-Pompon משנה שעברה, אבל לדברי המוכרת הפונפונים גדולים יותר ונעימים יותר. החוט מגיע עם הוראות סריגה שכתובות על אחורי התווית. ההוראות, אגב, גורסות שיש לסרוג 2 עיניים בין כל פונפון. אני הסתפקתי בעין אחת בלבד כי רציתי צעיף ממש קליל ורך. סריגה של 2 עיניים בין כל פונפון נותנת צעיף צפוף יותר, שנראה לי חם מדי לילדה קטנה, בטח בחורף שיש כאן בארץ. לסיום, קבלו את דוגמנית הבית המאושרת, שעם כותונת הפסים החדשה שלה כבר ממש מוכנה לחורף:

שיהיה לכולנו חורף נעים, ובעיקר - גשום!!

קינוח מרנג וקרם לימון

כמו בכל שנה, גם לקראת ראש השנה הזו, אורית (אחותי האהובה, למי שעדיין לא הפנים :-) ואני מצאנו את עצמנו מתלבטות איזה קינוח כדאי להכין הפעם לארוחת החג. אני לא זוכרת איך ומתי ניתן לנו התפקיד של אחראיות הקינוחים בארוחות המשפחתיות, אבל שתינו מאוד אוהבות את התפקיד הזה, ומשתדלות מאוד להיות יצירתיות. לפני שנתיים אני הפתעתי את המשפחה בפאי "כוורת דבורים", שההכנה שלו כל כך מטורפת, שאני לא בטוחה שאחזור עליו שוב (מתכונים יישלחו במייל לכל המעוניינים או לחילופין ייכתבו בפוסט, במידה ויהיה עניין. שמירת השפיות לאחר הכנת המתכון - על אחריותכם בלבד, אבל הפאי טעים בטירוף).





בשנה שעברה הכנו פבלובה (מרנג ומעליו קצפת ומעליה פירות יער קפואים), והשנה רצינו שוב להפתיע במשהו חדש. אחרי הרבה התלבטויות, חזרנו למתכונת הפבלובה, כלומר - מרנג עם קרם ופירות, אבל מכיוון שהקינוח מגיע אחרי ארוחה כבדה (שיקום מי שארוחת ראש השנה אצלו בבית לא מסתיימת באנשים רבוצים על הספות בלי יכולת לזוז) רצינו משהו מרענן ולא מתוק מדי. לגמרי במקרה, שבועיים לפני ראש השנה, ישראל אהרוני הכין בתוכנית שלו "אהרוני ברגע" קרם לימון עם נשיקות ותאנים (הוא אמנם קרא למתכון "קרם לימון עם נשיקות ופטל" אבל בפועל הוא השתמש בתאנים), והפור נפל על מילוי של קרם לימון. בנוסף החלטנו לא להסתפק בפירות יער קפואים, ורכשנו פטל טרי. לתוספת צבע ועניין חתכנו פרוסות של קרמבולה, פרי צהוב יפהפה, שהחתך שלו נראה כמו כוכב - פרי מושלם ביופיו לקינוחים, ואפילו די טעים.
מדובר על לא מעט עבודה, אבל אם מחלקים את העבודה ליומיים, כך שיום אחד מכינים את המרנג וביום השני את קרם הלימון, או אם למשל אתם מתארחים והקינוח הוא הדבר היחידי שאתם צריכים להביא, זו בהחלט השקעה סבירה לגמרי. מוכנים להתחיל לעבוד? קדימה לדרך... המתכון מספיק לכ-40 כוסות מרנג. מקרם הלימון יישאר לכם עודף שאותו תוכלו לחסל בכפית אחרי שכל האורחים יילכו ותשבו מותשים אחרי כל הכלים ששטפתם :-) טלפון של דיאטנית ניתן למצוא במדריך הטלפונים...


כוסות מרנג:
לפני שנתחיל אני חייבת לציין שאורית עשתה הרבה תחקירים על מרנגים, קראה תאוריות וגם יישמה, עד שהגיעה למתכון להכנת הקצף המושלם למרנגים לבנים, יפים ופריכים. אז תודה לקרין גורן, אורן גירון, מיקי שמו, ועוד ועוד קונדיטורים משכמם ומעלה שמככבים בספריית ספרי האפייה שלה.

• 5 חלבונים.
• 2 כוסות סוכר. (לא, לא התבלבלנו וזה לא יותר מדי. אנחנו רוצים קצף מאוד יציב).
• 1 כפית חומץ (כן, חומץ. הכול בסדר. ממשיכים.)
• 2 כפיות קורנפלור.

1. שמים את החלבונים והסוכר בקערה. שמים את הקערה מעל סיר ובו מים רותחים, ככה שהקערה לא תיגע במים אלא תתבשל מהאדים שלהם (להלן "בן מארי"). מחממים תוך כדי ערבוב, רק עד שהסוכר נמס (שימו לב: ערבוב! אין צורך להקציף בשלב זה). החימום והמסת הסוכר יגרמו לקצף להיות מאוד מאוד יציב, אבל לחלוטין לא שביר. קצף שניתן לעבוד איתו בקלות בלי לחשוש לחייו.
2. מעבירים את החלבונים עם הסוכר המומס לקערת מיקסר ומקציפים במהירות מקסימלית במשך 10 דקות. מתקבל קצף מאוד סמיך ויציב. מי שמעולם לא אכל קרמבו כשהוא טרי טרי, ממש בתחילת העונה, מוזמן לטעום מהקצף עכשיו (רק זהירות לא לחסל במקום כמו שזה!).
3. מוסיפים את כפית החומץ (החומץ שומר שהמרנג יישאר לבן ומבריק גם לאחר האפיה) ואת 2 כפיות הקורנפלור. מערבבים בתנועות קיפול עד שהם נבלעים בתערובת.
4. מעבירים את הקצף לשקית זילוף (הכי נוח להשתמש בשקיות הזילוף החד פעמיות שניתן להשיג בחנויות הכלים החד פעמיים או בחנויות המתמחות באפייה). אפשר להשתמש בצנתר כוכב, צנתר עם פיה חלקה, או ללא צנתר בכלל במקרה של שקית זילוף חד פעמית (פשוט גוזרים את השקית במרחק של כס"מ מהקצה. ככה אנחנו עשינו כי אורית שכחה את הצנתר בבית ולשפחתכם הנאמנה אין צנתרים בבית...).
5. מזלפים על תבנית מרופדת בנייר אפיה עיגולים בגודל של תחתית של כוס. טיפ למי שאין לו יד ועין יציבות כמו של אורית: קחו כוס, וציירו בעזרתה עיגולים בעפרון על נייר האפיה. אח"כ הניחו את נייר האפיה כשהעפרון פונה כלפי מטה. נייר האפיה שקוף כך שעדיין תראו את העיגולים ואין חשש לאכול את העופרת. מזלפים את העיגול מהאמצע כלפי חוץ. כשמגיעים לשוליים מזלפים עוד שכבה של העיגול החיצוני, כדי ליצור שוליים לכוסות שאנחנו יוצרים. אפשר כמובן לזלף 2 שכבות לכוסות גבוהות יותר. אנחנו הסתפקנו בכוסות נמוכות.
6. אופים את הכוסות ב-100-110 מעלות צלזיוס כשעה וחצי, עד שהמרנג מתקשה. מומלץ לאפות בטורבו, כיוון שכך אנחנו משיגים 2 מטרות: הראשונה, המרנג מתייבש והופך לקשה ופריך, בדיוק כמו שאנחנו רוצים אותו. השניה, אפשר לאפות כמה תבניות יחד.

קרם הלימון:
כאמור, הקרם מבוסס על מתכון של אהרוני. אנחנו הוספנו עוד שמנת מתוקה לאיזון המתיקות.

• 5 חלמונים.
• 1.25 כוסות סוכר.
• קליפה מגוררת מלימון אחד.
• 1/3 כוס מיץ לימון סחוט טרי (מיץ מ-2 לימונים).
• 2 שמנת מתוקה לקצפת, מוקצפת.

1. טורפים את החלמונים והסוכר במטרפה כ-3-4 דקות, עד שמתקבלת תערובת תפוחה ובהירה.
2. מוסיפים את מיץ הלימון וקליפת הלימון ומחממים תוך ערבוב מתמיד מעל בן מארי עד שהתערובת מסמיכה. זה לוקח בין 5 ל-10 דקות. כשהתערובת מסמיכה שמים את הקערה בתוך קערה ובה מי קרח, וממשיכים לערבב עד שהתערובת מתקררת. חשוב לקרר בצורה כזו כדי שהחלמונים לא יתבשלו יותר מדי והקרם לא יהפוך לחביתה מתוקה.
3. מקפלים את הקרם עם השמנת המתוקה המוקצפת ושמים במקרר.
   

כשרוצים להגיש, שמים בצלחת כוסית מרנג, מוזגים לכוסית כף מקרם הלימון, ומקשטים מעל בפטל טרי ופרוסת קרמבולה. אפשר כמובן להחליף את הפטל באוכמניות, תותים, דובדבנים וכו', ואפשר בהחלט להשתמש בפירות האדומים הקפואים, כשזו לא העונה של הפירות האדומים. זהו זה. הקינוח מוכן להגשה:

הערה לגבי הקרם: למרות שכולם התמוגגו מהקינוח, לי באופן אישי הוא לא היה מספיק "לימוני". בפעם הבאה שאכין את הקרם הזה, אני מתכננת להוריד רבע כוס סוכר, ולהוסיף עוד לימון אחד סחוט כדי להגיע ל-1/2 כוס מיץ לימון במקום 1/3. יכול להיות שאני אהיה אפילו יותר קיצונית מזה, ואסתפק ב-3/4 כוס סוכר בלבד, יחד עם 1/2 כוס מיץ לימון, ושמנת מתוקה אחת בלבד. לדעתי כך יתקבל קרם שהוא הרבה יותר לימוני. אבל אלו בינתיים רק הגיגים ועדיין לא נוסו. אם וכאשר ינוסו - אני אדווח. מבטיחה.

לסיום-סיומת, "פינת הגאון" כמו שאודטה קוראת לזה, ובה סיכום של המתכון בקצרה, ללא ההסברים ה"מדעיים".

קינוח מרנג וקרם לימון

• 5 חלבונים.
• 2 כוסות סוכר. (לא, לא התבלבלנו וזה לא יותר מדי. אנחנו רוצים קצף מאוד יציב).
• 1 כפית חומץ (כן, חומץ. הכול בסדר. ממשיכים.)
• 2 כפיות קורנפלור.

1. מחממים את החלבונים והסוכר תוך כדי ערבוב מעל בן מארי.
2. מעבירים לקערת מיקסר ומקציפים במהירות מקסימלית 10 דקות.
3. מוסיפים את החומץ והקורנפלור ומבליעים בקצף בתנועות קיפול.
4. מזלפים כוסות על תבנית מרופדת בנייר אפיה.
5. אופים ב-100-110 מעלות צלזיוס כשעה וחצי עד שהמרנג מתקשה.

• 5 חלמונים.
• 1.25 כוסות סוכר.
• קליפה מגוררת מלימון אחד.
• מיץ סחוט מ-2 לימונים (1/3 כוס).
• 2 שמנת מתוקה לקצפת, מוקצפת.

1. טורפים את החלמונים והסוכר 3-4 דקות לתערובת תפוחה ובהירה.
2. מוסיפים את קליפת הלימון ומיץ הלימון ומערבבים.
3. מחממים מעל בן מארי תוך כדי ערבוב מתמיד עד שהקרם סמיך. מקררים מעל קערה עם מי קרח.
4. מערבבים בתנועות קיפול עם השמנת המתוקה המוקצפת.
5. הרכבה: כוס מרנג, קרם לימון ומעל פירות אדומים.

שיהיה בהצלחה, ושנזכה להרבה ארוחות משפחתיות משובחות!

בלוגולדה שווה אצל קריסטין

קריסטין עורכת בלוגולדה שווה במיוחד בבלוג שלה.

תיכנסו ותנסו את מזלכם: http://kristineskort.blogspot.com/2009/09/my-autumn-blog-candy.html

שיהיה לכולנו בהצלחה!

הפיצית שלי גדלה...

מי היה מאמין...

לפני 5 שנים ושעתיים (בערך, עכשיו 8:10 בבוקר) הפכתי בפעם הראשונה לאמא. זה היה בסיום של הריון חלק, תקין ומשעמם שבמהלכו הספקתי לסיים את התואר הראשון שלי במדעי החיים. שבועיים לפני הלידה הגשתי את העבודה האחרונה, ואז נסעתי להורים שלי כדי לחכות ללידה...

מאז עברו 5 שנים, והיא הולכת וגדלה לי מול העיניים בקצב מסחרר.

ומי היה מאמין שיש לי ילדה כל כך גדולה, שיודעת כל כך הרבה דברים, ששואלת שאלות, מציגה הצגות, ממציאה סיפורים, שירים, משחקים, ילדה שאוהבת ליצור דברים חדשים מדברים כל כך פשוטים, שאף אחד לא מאמין שאפשר לעשות איתם משהו, ילדה שכותבת קצת וקוראת קצת, ילדה סקרנית שכבר לא מתביישת מאנשים ומילדים שהיא פוגשת, ילדה מלאה באהבה, שיכולה לקום בבוקר עם מתקפת נשיקות מתוקות ככה סתם כי מתחשק לה... מי היה מאמין...

ילדונת יקרה שלי, אני מאחלת לך אושר, בריאות, סקרנות, יצירתיות, אהבה, סבלנות, סובלנות והרבה הרבה כיף!

ובנימה אחרת לגמרי, בעוד יומיים, 27 באוגוסט, גלעד שליט יחגוג את יום הולדתו ה-23, והוא עדיין בשבי. בואו והתגייסו גם אתם לצבא החברים של גלעד, ויחד נתפלל שבראש השנה הוא יסב לשולחן עם משפחתו ועם כל עם ישראל.

שרשרת סרוגה קצת אחרת

כבר סרגתי בחיי מספר מאוד מכובד של שרשראות. עד עכשיו, השרשראות היו עשויות חוטי רקמה בצבע כסף או זהב, שעליהם השחלתי חרוזים יפים, ושילבתי את החרוזים בסריגה.
כבר לפני הרבה זמן ראיתי שרשראות שהחרוזים שבהן היו סרוגים גם הם. דוגמאות יפהפיות לשרשראות כאלה אפשר לראות בפליקר של BeaG. כבר אז חשבתי לי שמתחשק לי להתנסות בשרשרת כזו, כשתהיה הזדמנות מתאימה.
לפני כחודש (אולי יותר? מי סופר?) ביקשתי מאורית קופסא גדולה יותר לחוטי הכותנה שלי, שמילאו את הקופסא הקודמת עד אפס מקום. אחרי שהעברתי את החוטים לקופסא החדשה שלהם, בער בי פתאום חיידק החרוזים הסרוגים. חרוזים מחרוזים כבר עשיתי בעבר, אבל בחרוזים סרוגים עדיין לא התנסיתי. יש ברשת די הרבה הדרכות לסריגה של כדורים קטנים, אבל אני סרגתי את שלי מהאינטואיציה וזה עבד יפה. הנה ההוראות לחרוזים שאני סרגתי.
לפני שמתחילים - מי שלא קראה את הפוסט שכתבתי על פטנטים בסריגה, ובהם שימוש בסמן שורות, צמצום נסתר וטבעת קסם, מוזמנת לקרוא אותו עכשיו, כדי להקל על הסריגה.

השרשרת והחרוזים סרוגים בחוטי כותנה, במסרגה מס' 3 (אפשר גם 3.5 אבל לא יותר, כדי שהסריגה תהיה צפופה ויפה).

כדור קטן (כ-2 ס"מ)
הכדור נסרג בספירלה, ללא סגירת שורות. יש להשתמש בסמן שורות.
סיבוב 1: סורגים 6 חצאי עמוד בטבעת קסם.
סיבוב 2: סורגים 2 חצאי עמוד בכל חצי עמוד (סה"כ 12 ח"ע).
סיבוב 3: סורגים 2 חצאי עמוד בחצי העמוד הראשון, חצי עמוד בחצי העמוד הבא, וכן הלאה... (סה"כ 18 ח"ע).
סיבובים 4-7: סורגים חצי עמוד בכל חצי עמוד.
סיבוב 8: מצמצמים את 2 חצאי העמוד הראשונים, סורגים חצי עמוד בחצי עמוד הבא, וכן הלאה... (סה"כ 12 ח"ע).
ממלאים את החרוז באקרילן.
סיבוב 9: מצמצמים כל 2 חצאי עמודים (סה"כ 6 ח"ע). סורגים עין שטוחה בחצי העמוד הבא ומנתקים את החוט.

כדור גדול (כ-3 ס"מ)
הכדור נסרג בספירלה, ללא סגירת שורות. יש להשתמש בסמן שורות.
סיבוב 1: סורגים 6 חצאי עמוד בטבעת קסם.
סיבוב 2: סורגים 2 חצאי עמוד בכל חצי עמוד (סה"כ 12 ח"ע).
סיבוב 3: סורגים 2 חצאי עמוד בחצי העמוד הראשון, חצי עמוד בחצי העמוד הבא, וכן הלאה... (סה"כ 18 ח"ע).
סיבוב 4: סורגים 2 חצאי עמוד בחצי העמוד הראשון, חצי עמוד בכל אחד מ-2 ח"ע הבאים, וכן הלאה... (סה"כ 24 ח"ע).
סיבובים 5-10: סורגים חצי עמוד בכל חצי עמוד.
סיבוב 11: מצמצמים את 2 חצאי העמוד הראשונים, סורגים חצי עמוד בכל אחד מ-2 חצאי העמוד הבאים, וכן הלאה... (סה" 18 ח"ע).
סיבוב 12: מצמצמים את 2 חצאי העמוד הראשונים, סורגים חצי עמוד בחצי עמוד הבא, וכן הלאה... (סה"כ 12 ח"ע).
ממלאים את החרוז באקרילן.
סיבוב 13: מצמצמים כל 2 חצאי עמודים (סה"כ 6 ח"ע). סורגים עין שטוחה בחצי העמוד הבא ומנתקים את החוט.

ניתן באותה שיטה לסרוג כדורים קטנים יותר או גדולים יותר, לפי הטעם.

את ההשחלה של החרוזים על השרשרת עשיתי כך:
גזרתי מראש חוט יחסית ארוך (2 וחצי מטר, אולי קצת יותר. בסוף נשאר לי עודף אבל אני מעדיפה שיהיה עודף חוט מאשר להיתקע באמצע בלי חוט).
סרגתי כ-10-12 עיני שרשרת. עשיתי 2 קשרים. השחלתי חרוז עץ, השחלתי חרוז סרוג בעזרת מחט לצמר, עוד חרוז עץ ושוב 2 קשרים.
אחרי הקשרים עשיתי לולאה וסרגתי עוד 10 עיני שרשרת, וחוזר חלילה.
כמובן שניתן לשחק עם מספר עיני השרשרת, לפי הצפיפות שבה רוצים את השרשרת.

חסרון קל של השרשרת - אי אפשר ללכת איתה על הצוואר בשיא החום כי קצת חם איתה. מצד שני זה תופס גם לגבי השרשרות שעשויות בד שבתוכו כלואים חרוזים... נו מילא, כבר אמרו לנו שבשביל להיות יפה צריך לסבול ;-)

עד כאן הוראות ותובנות, ועכשיו לשרשרת שסרגתי, שניתנה כמתנת פתיחת הקיץ למורה הכי שווה בכל היקום, שהלוואי על כלללללללל הילדים שלנו ללמוד אצל מורות כמוה. היא יצאה הקיץ לשנת שבתון שבה היא תוכל להגשים את עצמה עוד יותר ממה שהיא עושה בדרך כלל - שיהיה לה ולכולנו קיץ שמח!

געגועי ל-ATC

כבר הרבה מאוד זמן שלא הכנתי ATC. החלפת ה-ATC האחרונה שהשתתפתי בה היתה בנובמבר 2008, בהחלט הרבה זמן. אז מרוב געגועים פתחתי בפורום אומנות שימושית Ynet החלפת ATC אתגר, שבה כל משתתפת היתה צריכה לשלוח למי שתכין לה את ה-ATC, שישה פריטים שהיא היתה רוצה לראות על ה-ATC שלה, והמכינה היתה צריכה להתמודד עם ששת הפריטים הללו.

אני שלחתי ליאמה פריטים שאני מאוד אוהבת להשתמש בהם בעבודות שלי - סרט זיגזג בצבע חום, דף מספר ישן, מיני קלף של ג'וקר, מפתח, סיכה מתפצלת ופרח פרימה עם טקסט. יאמה התמודדה עם האתגר בצורה כל כך מעוררת התפעלות, ואני ממש מאוהבת ב-ATC שהיא שלחה לי.

כסלו שלחה אלי 6 פריטים, אבל לצערי אחד נעלם ממש כשפתחתי את המעטפה. 5 הפריטים שנותרו היו סרט אורגנזה ורוד עם נקודות, פרח לבד, סיכה מתפצלת בצורת עלה, כפתור ורוד ופרפר מתכת. ללא ספק פריטים מעניינים, וללא ספק פריטים שאני לא נוהגת להשתמש בהם על ATC. אחרי כמה נסיונות ושילובים, החלטתי ללכת על משהו אביבי. אחרי הכול - פרפר, פרח, עלים...

בסרט האורגנזה השתמשתי כחלק מהרקע, פרפר המתכת נראה לי קר מדי, אז צבעתי אותו בדיו אלכוהולי. כפריט שישי הוספתי סיכת עלה משלי, הפרח והכפתור נתפרו יחד, ומי שממש ישים לב לפרטים ייראה סרט זיגזג ירוק מציץ ותפור לגבעול.


זהו זה, פחות או יותר.

הכרטיס נמצא בדרכו לכסלו ואני מקווה שהיא תאהב אותו.


החלפת ATC נוספת שנרשמתי אליה התנהלה ב-swap bot. זו היתה החלפה של ATC שמצויירים בטושים של שארפי בלבד. אמנם היתה הקלה - ניתן היה להחתים חותמת כלשהיא ולצבוע אותה בשארפי, אבל זה נראה לי יותר כמו החלפה של דפי צביעה, ולכן ציירתי הכול לבד.

הכרטיס הראשון שהכנתי הוא מעין שטיח טלאים או שמיכת טלאים. התיפורים מצויירים בשארפי שחור, והטלאים עצמם במגוון צבעים ודוגמאות.



בכרטיס השני התפרעתי קצת יותר, וציירתי מעין סצינת לילה מוזרה, שנצבעה בהתאם.


שני ה-ATC נמצאים בדרכם לארה"ב ואני מאוד מקווה שימצאו בית חם.

מעשה בבד תותים שחיכה וחיכה וחיכה....

לפני חצי שנה, אולי יותר, הסתובבתי עם כמה חברות יקרות מפז בנחלת בנימין. כמובן שרכשנו בדים כאלו ואחרים והיו לי תכנונים על הבדים שרכשתי....... בין הבדים היה בד אחד מתוק מתוק עם ציורים של תותים ופטריות - מתאים בדיוק לשמלה לנועה'לה. חיפשתי גזרות לשמלות, וחיפשתי וחיפשתי ו... לא יצא מזה שום דבר.


למזלי, רגינה החליטה שמתחשק לה לתפור שמלה לבת המתוקה שלה, ואחרי חיפושים היא הגיעה לפוסט אצל פרפרים, שבו היא המליצה על חוברות של Sandi Henderson עם גזרות מהממות. דחיית הסיפוקים אצל רגינה עוד יותר לקויה מאשר אצלי ;-) והיא הזמינה את החוברות.

לפני יומיים בילינו ביחד ב"יום תפירה" ורגינה תפרה שמלה לבת שלה. תראו איזו מהממת -


אני כמובן לא נשארתי אדישה והחלטתי שהגיע הזמן להוציא מהמגירה את בד התותים. אמנם לא הספקתי לתפור באותו יום, כי הסתבר שהשמלה יותר מורכבת ממה שהיא נראית, אבל גזרתי את הבדים. אתמול בבוקר במקום להתיישב כמו בטטה מול מרתה סטיוארט החביבה, התיישבתי ליד מכונת התפירה, ותפרתי שמלה דומה לנועה. בשמלה של נועה ויתרתי על הסינור, שכבר לא נראה לי מתאים לבת חמש.


כשנועה חזרה מהגן אחה"צ חיכתה לה הפתעה בחדר - השמלה החדשה. ההתלהבות היתה רבה, ואני מאוד מאוד מרוצה. ביום שישי נועה תלבש אותה למסיבת הסיום בגן, ואז דורשי התמונות יקבלו תמונה שלה בשמלה החדשה. בינתיים, הנה השמלה ללא הדוגמנית -


וגם תקריב על החלק העליון -


ועכשיו נראה אם גם בד הטריקו האדום עם הנקודות יזכה להיגאל מייסוריו בשבוע-שבועיים הקרובים. תחזיקו לו (ולי) אצבעות שזה יקרה :-)

הדברים הקטנים שעושים את כל ההבדל

כן, כן, אני עדיין עם שגעון הסריגה שלי. לא מצליחה להניח את המסרגה מהיד ולעבור למדיה אחרת. במהלך השנה האחרונה נתקלתי בכמה טכניקות בסריגה במסרגה אחת ששיפרו את הסריגה שלי פלאים. עם הזמן כל כך התרגלתי אליהן שחשבתי שהן מובנות מאליהן לכל סורגת. רק לפני כמה זמן, כשהעברתי סדנת אמיגורומי, נוכחתי לדעת שיש סורגות ותיקות ממני שלא מכירות את הטכניקות, וחשבתי שיהיה נחמד לחלוק אותן ולתעד אותן "למען הדורות הבאים".
גילוי נאות: למעשה לכל הטכניקות הנ"ל קיימות עשרות הדרכות ברשת, ואפילו סרטונים, אבל לא ראיתי הדרכות כאלו בעברית ולכן אני כותבת את הפוסט הזה.

הטכניקה הראשונה היא - סמן שורות.
בסריגת אמיגורומי בעיקר, אבל לא רק, הסריגה נעשית בספירלה, ללא סגירת של כל שורה ופתיחת שורה חדשה. בסריגת ספירלה, אחרי שעוברים את השורה הראשונה, מאוד קשה לדעת איפה התחילה השורה ואיפה היא אמורה להסתיים. יש פרוייקטים כמו סלסלות או תיקים שבהם זה פחות משנה (מקסימום נוסיף 3-4 מ"מ לגובה, לא נורא), אבל בבובות ובפרוייקטים אחרים שאמורים להיות מדוייקים חשוב מאוד לעקוב אחר מספר השורות. פה בא לעזרנו סמן השורות. יש בחנויות הסריגה סמני שורות לרכישה, אבל אני מצאתי אותם מיותרים. סמן הסריגה שאני משתמשת בו הוא פשוט שארית של חוט, בצבע שונה מהצבע בו אני סורגת.
בתחילת כל שורה אני מניחה את החוט מתחת למסרגה, בצורה כזו -

לאחר שהנחתי את החוט, אני מתחילה לסרוג את השורה כרגיל. כך נראה חצי העמוד הראשון בשורה - שימו לב שהחוט נשאר "תקוע" בתוכו, ומסמן לנו למעשה את תחילת השורה -

ממשיכים לסרוג את כל השורה, וכאשר מגיעים למצב שבו חצי העמוד הבא שעליו אנו אמורים לסרוג הוא חצי העמוד שבו "תקוע" החוט שלנו, סימן שהגענו לסוף השורה -

כעת שולפים את החוט, ומניחים את החוט שלנו שוב מתחת למסרגה, וחוזר חלילה, וכך קל לנו לעקוב אחר מספר השורות שסרגנו.
הבהרה: אין פה משום המלצה לא לקנות סמני שורות, אני פשוט מוצאת אותם פחות נוחים. עוד משהו נגיש ונוח שמהווה סמן שורות מצויין (לי כאמור הוא פחות נוח, אבל אני מכירה סורגות שמשתמשות בו) הוא מהדק משרדי. פותחים את המהדק ותוקעים את אחד החלקים המעוגלים בחצי העמוד הראשון שסרגנו. שאר ההוראות - כנ"ל.
טיפ: כאשר אני צריכה לסרוג יותר מ-2 שורות, אני כותבת על דף ההוראות, בצד, את מספרי השורות שאני אמורה לסרוג. (לדוגמא, נניח שכתוב בהוראות שבשורות 5-12 יש לסרוג חצי עמוד אחד בכל חצי עמוד. אני כותבת לי על דף את המספרים מ-5 עד 12) ובכל פעם שאני מסיימת שורה ומעבירה את החוט אני מסמנת V ליד מספר השורה וכך אני יודעת בדיוק מה מספר השורות שסרגתי ומה מספר השורות שעוד נותרו.

נעבור לטכניקה מספר 2 - טבעת הקסם, או באנגלית - magic ring -
בדרך כלל, כאשר מתחילים לסרוג משהו עגול ההוראות מתחילות כך:
"סורגים 2 עיני שרשרת. בעין השניה מהמסרגה סורגים 6/8 חצאי עמוד."
או כך:
"סורגים 4 עיני שרשרת, סוגרים לטבעת בעין שטוחה. סורגים 6/8 חצאי עמוד בתוך הטבעת."
עם עיני השרשרת שסוגרים לטבעת אני אף פעם לא מסתדרת. אחרי הסגירה לטבעת אני אף פעם לא מצליחה לראות איפה החור של הטבעת, כי היא מאוד קטנה, ולכן הסריגה תמיד יוצאת לי מוזר.
עם 2 עיני השרשרת, כשסורגים בעין השניה מהמסרגה את חצאי העמודים הדרושים, מתקבל בעין הזו חור גדול מדי ומאוד לא יפה. אני יודעת, אף אחד לא רואה, אבל אני יודעת שהוא שם והיא מסוגל להוציא אותי מדעתי :-)
מצאתי ששיטת ההתחלה שהכי מתאימה לי היא טבעת הקסם. בואו נראה מה זה בכלל.
לוקחים את החוט ועושים לולאה כך: קצה החוט פונה שמאלה, מסדרים את החוט בעיגול כך שהחוט שמחובר לכדור הצמר שלנו פונה ימינה (השמאליות יהפכו את הכיוונים כמובן) -

מכניסים את המסרגה לתוך הלולאה, לוקחים חוט ומעבירים אותו דרך הלולאה כך שנשארת לנו לולאה על המסרגה -

סורגים עין שרשרת שבעצם מהדקת לנו את טבעת הקסם -

עכשיו סורגים בתוך הטבעת, מעל 2 החוטים, את כמות חצאי העמוד שדרושה לנו. במקרה של הדוגמא שלי, 6 חצאי עמוד -

מחזיקים את קצה החוט החופשי ומתחילים למשוך אותו. הטבעת מתחילה להתהדק -

ממשיכים למשוך - הטבעת ממשיכה להתהדק -

וממשיכים למשוך עד הסוף, עד שהטבעת נסגרת לחלוטין ואנו מקבלים עיגול יפה של 6 חצאי עמוד -

עכשיו אפשר להניח סמן שורות מתחת למסרגה שלנו ולהמשיך לשורה השניה בפרוייקט.

טכניקה שלישית ואחרונה להפעם - צמצום נסתר ובאנגלית invisible decrease -
כידוע לכל סורגות האמיגורומי (ולא רק להן) הרבה פעמים צריך לצמצם 2 חצאי עמוד לחצי עמוד אחד. הצמצום המקובל הוא להתחיל לסרוג חצי עמוד ראשון כך שיש 2 לולאות על המסרגה, מייד להמשיך לחצי העמוד הבא כך שיש לנו 3 לולאות על המסרגה, ואז סוגרים את כל 3 הלולאות יחד. אז נכון, קיבלנו חצי עמוד אחד משני חצאי העמודים, אבל יחד עם הצמצום קיבלנו כיווץ לא יפה בסריגה. הדבר ניכר במיוחד כשעושים צמצומים שורה אחרי שורה, ואז מתקבלים מעין פסים ספירליים על הסריגה שמעידים בדיוק איפה היו הצמצומים שלנו.
לא מזמן גיליתי דרך לצמצום שמשאירה לנו עבודה הרבה יותר חלקה ויפה: צמצום נסתר.
מכניסים את המסרגה ללולאה הקדמית של חצי העמוד הראשון שרוצים לצמצם -

כעת מכניסים את המסרגה ללולאה הקדמית של חצי העמוד הבא (צריך לתמרן קצת את המסרגה כדי שהיא תיכנס לשם, אבל זה עובד, תאמינו לי) -

לוקחים חוט ומעבירים אותו דרך 2 הלולאות שלנו, ונשארים עם 2 לולאות על המסרגה -

כעת סוגרים את 2 הלולאות בדיוק כמו שסוגרים חצי עמוד רגיל -

קיבלנו צמצום של 2 חצאי עמודים שלא השאיר לנו סימן לא יפה על הסריגה. הסריגה מתקבלת הרבה יותר יפה וחלקה כפי שאפשר לראות כאן -

זהו זהו להפעם. אני מאוד מקווה שכמו שהעיניים שלי נפקחו כשגיליתי את הטכניקות הנ"ל, אני אצליח לפקוח עוד כמה עיניים וללהועיל לעוד כמה סורגות.

ולאן הולך הכדור הקטנטן והצבעוני שסרגתי? את זאת נדע בפוסט הבא.............