ליל חניה

התקופה האחרונה לא פשוטה לי. קורים סביבי דברים שאין לי שליטה עליהם, ולא תמיד קל לי להתמודד עם הרעיון הזה, שישנם דברים שאני לא יכולה לשנות. נכון שלפי ארבע ההסכמות אני אמורה להשלים עם זה ולא להילחם בזה, אבל זה לא פשוט, זה אפילו די קשה.
אתמול נסעתי לי בדרכי לעבודה, ובאוטו התנגן לו הדיסק הקבוע, עם אוסף שירים הזוי משהו, שקיבצתי במשך השנים. השיר שהתנגן כשנכנסתי לאוטו היה "ליל חניה", של נתן אלתרמן, בלחן של יאיר רוזנבלום. לא ברור לי עד עכשיו למה, אבל הוא עורר בי כל מיני אסוציאציות, והתחלתי לבכות. הבכי הזה שחרר כנראה כמה דברים, כי אחריו הרגשתי שאני בכל זאת מסוגלת להתמודד עם היום שלפניי.
אז הנה, אני חולקת איתכם את השיר הנפלא הזה, בביצועם של אפרים שמיר, ירדנה ארזי וחנן יובל.

ליל חניה. בקול דברים, בשחוק, בגדף
בהמולת מלאכות הוא קם, הנה הנו
כמו פני עיר נבנית פניו של שדה הקטל
בהתפרש המחנה אשר דינו
להיות שופך דם האדם ומגינו.

ליל חניה, ליל זמר, ליל שחקים רקוע
ליל רוב מלאכות חופזות, ליל אד מן הדוודים
ליל שמוסך את כישופה של רעות רוח
בבניינה של ממלכה, ליל נדודים
ניצב פרוש על היחיד והגדודים.

מתוך אשמורת ראשונה, בין חוף וגבע
היה נשקף פתאום מראה המלחמה
כמו הווי צוען, חבוי יתד וחבל
בחירותם של מסעות וחירומם
בו הכלים והחוקות בעירומם.

ליל חניה, ליל זמר, ליל שחקים רקוע
ליל רוב מלאכות חופזות, ליל אד מן הדוודים
ליל שמוסך את כישופה של רעות רוח
בבניינה של ממלכה, ליל נדודים
ניצב פרוש על היחיד והגדודים.

בו מליצת סיסמות הזמן, אשר לא פרץ
שירה צרופה בן יעסוק, חלילה לו
ורק הזמר הנפוץ,
שלא דבר ערך ולא שכיית חמדה הוא,
יישאן במלוא צווחת צבעיו החריפים על חלילו.

על אהבה הוא מדבר (בה הוא פותח)
ועל חובה וקרב ועול, הכל בכל
אין הוא אומר את זאת בכל דקויותיה
של השירה, אבל אומר בקול גדול
בלי מורך לב ובלי חשש מפני הזול.

ליל חניה, ליל זמר, ליל שחקים רקוע
ליל רוב מלאכות חופזות, ליל אד מן הדוודים
ליל שמוסך את כישופה של רעות רוח
בבניינה של ממלכה, ליל נדודים
ניצב פרוש על היחיד והגדודים.

עת מלחמה גם צלם הדברים האלה
היה צלמה לקול זמרת פזמון תועה
עוד ימשכו המה כמו נימה מחלב
נפשו של דור, גם בשדה זרועה
לזכור, לא רק לרע, ימי רעה.

גם זה נשלב במלחמה כל זה גם יחד
כמו אבחת אביב נמסך בעם מליל ומשחרים.
כל זה מתל ומגדות נחל יהיה
עולה ביעף ושב נקטע בליל
של איש זונק ואיש יורה ואיש נופל
של איש זונק ואיש יורה ואיש נופל...

הומומנט

באחת הקומונות שבה אני משתתפת, משחק מילים ארגנה החלפת Humument. לפני שנתחיל בכלל לדבר עם ההחלפה הספציפית הזו, אני חושבת שכדאי להסביר בכמה מילים מה זה בכלל הומומנט, למקרה שיש מישהו שעדיין לא נתקל במושג. את ה-Humument יצר אמן בשם טום פיליפס. הוא לקח ספר ששמו The Human Document, שחובר ע"י W.H. Mallock בשנת 1892, ומתוך הטקסט הקיים הוא ליקט מילים וחיבר אותם למשפטים חדשים, שלא בהכרח קשורים לנושא המקורי של הספר. גם שם היצירה, A Humument, נוצר מתוך המילים A Human Document. טום פיליפס פרסם את הגרסא הראשונה שלו להומומנט בשנת 1973, והעבודה שלו ממשיכה להתקדם. בשנת 1992 יצאה מהדורה נוספת, עם וריאציות על ההומומנט, ב-1998 יצאה מהדורה נוספת, וב-2004 יצאה המהדורה השלישית. כדאי ומומלץ להתבונן בתהליך העבודה ובתמונות מתוכה באתר הזה - http://www.humument.com/.

אלה היו 60 שניות על טום פיליפס ועל העבודה שלו, ועכשיו להחלפה שלנו.

בהחלפה קיבלו כל המשתתפות עמוד זהה מתוך ספר של א.ב. יהושע (הספר שממנו נלקח העמוד עדיין בבירור...), ומתוכו הן היו צריכות ללקט מילים שירכיבו משפט. היה מדהים לראות איך כל אחת לקחה את העבודה לכיוון שונה לחלוטין, והמשפטים שהורכבו היו בהחלט מגוונים. בסיום ההחלפה כל הדפים צולמו בצילום צבעוני איכותי ונכרכו לספרון.

האמת היא שמפאת חוסר בזמן כמעט שויתרתי לעצמי על ההחלפה הזו, אבל זיקוקית איתגרה אותי, ומצאתי את עצמי יושבת ממש ברגע האחרון ומחלצת מהטקסט משפט. עבודת הצביעה מסביב נעשתה בטושים מסוג Panton - טושים כיפיים לחלוטין. אין כמותם לעבודות גרפיות! בסיום העבודה, אחרי שלקחתי את הדף לסלון כדי להראות לבעלי ולבדוק איתו איזה משפט הוא הצליח לחלץ מהטקסט, שמתי לב פתאום שהעבודה שלי מזכירה לחלוטין ציור של קית' הרינג שתלוי לי בסלון.

ואחרי כל ההסברים, הנה הדף שלי -

ומי שמתעניין לראות דפים נוספים בפרוייקט, מוזמן להיכנס לבלוגים של-

זיקוקית, פרפרים (כאן מצולם גם הדף של Ladybug), יאמה , דיילי ודבורה.

במידה ועוד בנות יפרסמו פוסטים על הדפים שלהם, אשמח לקבל קישור דרך התגובות ולפרסם לינק לפוסטים שלהן.

נעים להכיר... ג'יפרה

לפני כ-3 שבועות, חברה טובה מאוד של אורית ושלי חגגה יום הולדת. מה נותנים כמתנה לאשה ענקית עם לב ענק בגובה של ג'ירפה? ג'ירפה כמובן. התכנון היה לעשות ג'ירפה מרשימה מעיסת נייר, בגובה מטר בערך. התכנון השתבש כשדוד אברהם שמע אותנו מדברות על בניית השלד של הג'ירפה. זה היה ביום שישי בערב, לפני כחודשיים. ביום ראשון אחר הצהריים אורית קיבלה טלפון. על הקו היה דוד אברהם שהכריז "אני פה, מחוץ לבית. בואי קחי את השלד של הג'ירפה". אורית יצאה החוצה ו... כמעט התעלפה. דוד אברהם ריתך לנו שלד, לא פחות ולא יותר - בגובה 1.80 מטר!!

כל הבניה של השלד והעבודה על הג'ירפה נעשתה בבית של ההורים שלנו, כך שאורית סיפקה השגחה 24 שעות ביממה ואני הגעתי לצורך החלקים היותר פעילים של בניית הג'ירפה.

את השבוע הראשון בילינו בבהייה בשלד בהלם טוטאלי, ואז הגענו למסקנה שמכיוון שחורף עכשיו, ויש לנו חודש בערך לבנות, לייבש ולצבוע את הדבר הענק הזה - כדאי שנתחיל, ויפה שעה אחת קודם. בקבוק נביעות של 5 ליטר נחתך ונבקע לצורך יצירת הגוף. צינור מקרטון קשיח נחצה גם הוא לאורך לטובת הצוואר. הרגליים צופו בשכבות של נייר עיתון, ולטובת הראש חצינו לרוחב בקבוק קוקה קולה. כמה תוספות לאזניים, מקלות סיניים חתוכים הפכו לקרניים, ויצאנו לדרך.

המפגש הבא הוקדש לטחינת הר של נייר גרוס שהושרה לילה במים (הרי לגודל כזה לא יעלה על הדעת להשתמש בנייר טואלט - אקולוגיה, מיחזור, אתם יודעים...) והפיכתו לעיסת נייר. לאחר כ-3 שעות השלד היה מצופה מכף רגל ועד ראש. למחרת המפגש הזה אורית התעוררה בבוקר, ראתה את הראש של הג'ירפה ופתאום הוא נראה ענקי וחסר פרופורציה. הראש קולף והוסר, ובמקומו הורכב ראש מבקבוק של משקה יוגורט.

בשלב הזה פחות או יותר, נועה זיכתה את הג'ירפה בשם מעורר המחלוקת "שחר". לא שיש לנו משהו נגד השם שחר, להיפך - זה שם מקסים ביותר, אבל... אפעס לא ממש מתאים לג'ירפות.

המפגש הבא הוקדש לטיפול קוסמטי - סתימת חריצים וחורים שנוצרו תוך כדי ייבוש, ייפוי המעברים בין הרגליים לגוף לצוואר לראש, ואז גם הוחלט שהג'ירפה שלנו תנעל נעליים. אול-סטאר, לא פחות! הנעליים נבנו מביצי קלקר קטנות וצופו גם הן כמובן בעיסת נייר.

הרגליים החדשות ושאר הגוף התייבשו, ואז התברר שבתחתית הרגליים יש בעיה: העיסה שהתכווצה חשפה את השלד. סבא ג'קי (סבא של נועה = אבא שלנו) התגייס לעזרה, גבס עורבב חיש מהר,והתחתית יושרה.

מפגש רביעי - אורית הופקדה על ארוחת הערב (מאפי שמרים מעולים, תודה ששאלתם :)), ורני ואני הופקדנו על צביעה יסודית בג'סו. אחרי ארוחת הערב הג'ירפה נצבעה בשכבה יסודית של צבע צהוב. בהחלטה ספונטנית רני ונועה נשלחו הביתה (שעת השינה של נועה עברה מזמן), ואני נשארתי לצייר יחד עם אורית את הכתמים החומים. ציירנו גם גרביים, עשינו עליהם פסים ונקודות ובזאת סיימנו לאותו יום, ותודה לסגן רוביסה ג'וניור על הטרמפ הביתה באמצע הלילה :)

למחרת בבוקר - שוב אורית קמה עם תובנות וצבעה את הגרביים, שהיו באמת מזעזעים באור יום, בצבע שונה לחלוטין. הגרביים קיבלו עיטור פסים בקצה במקום הנקודות.

במפגש הבא - שכבה נוספת של צבע על הכתמים, נעלי האולסטאר קיבלו צורה ואופי ואז הגיע החלק הבלתי נמנע - הג'ירפה היתה חייבת לקבל אישיות, ובמילים אחרות - אני לא יכולתי יותר להתחמק מציור העיניים שלה... אז ציירתי את הנחיריים, ואת הפה... ושתיתי תה כי היה לי קר... ואז ציירתי את העיניים. כדי שלא תצא לנו ג'ירפה פוזלת ומפוזרת, ציירתי צורה של עין על נייר, גזרתי והנחתי לה על הפנים למדידות. גזרתי עוד קצת ועוד טיפטיפה, והעין קיבלה צורה סופית, הועתקה לשני צידי הפנים ונצבעה.

עכשיו נשארו "רק" הגימורים הקטנים של הסוף - הדבקנו ריסים מלאכותיים, שהרי לג'ירפות יש ריסים יפהפיים ולא יכולנו להסתפק בסתם ציור של ריסים. הנעליים קיבלו שרוכים, הגרביים קיבלו סיומת תחרה, ואחרי צביעה יסודית בלכה - הודבק הזנב, שנעשה מקליעת צמה מצרור חוטי כותנה צהובים.

הג'ירפה נמסרה באהבה רבה בתחילת ינואר, ומייד קיבלה את שם הקבע שלה - ג'יפרה.

ועכשיו, אחרי כל הסיפורים, קבלו אותה במלוא תפארתה -

תמונות נוספות של ג'יפרה אפשר לראות בפליקרים של אורית ושלי.

סורגים, סורגים...

יו... כבר יותר מחודש שלא כתבתי. יש לי דווקא ערימת "סיבות" מפה עד להודעה חדשה, אבל זה לא יפה להזניח ככה את הבלוג..

האמת שלאחרונה "נפח הפעילות" שלי קצת ירד, ויש לזה הרבה סיבות - קודם כל המצב, שלא ממש עושה חשק ליצור משהו. שנית - פרוייקט ענק, שעוד יזכה לפוסט משלו ברגע שאני אסיים לעבד את התמונות שלו. שלישית - החורף הגיע, וכהרגלי בקודש שלפתי את הצמר והמסרגות, הוצאתי תרשימים והוראות, ו... זהו. אני סורגת לאט, נורא לאט, ולכן כל פרוייקט סריגה הוא ארוך.

אז פרוייקט סרוג ראשון שסיימתי הוא אפודה לנועה. המקור הוא של קתי אלרוד, ומופיע פה, במספר מידות, החל מתינוקות וכלה במידות 10-12.

יש מספר תרגומים לעברית של האפודה הזו: האחד הוא שלי, שתורגם בשנה שעברה עבור קושקוש המקסימה, למידות 10-12, ונמצא באתר הבית של Ynet. תרגום נוסף הוא של אלונה ארובס המוכשרת מפורום סריגה בתפוז, למידות 12-15 חודשים. תרגום שלישי, גם הוא של אלונה, מיועד למידות 7-8, שאותן אני סרגתי.

אז הנה דוגמנית הבית, מדגמנת בשמחה את האפודה החדשה שלה -

ואם כבר אנחנו בסריגה, אז השבוע התוודעתי לפרוייקט מרגש וחשוב מאין כמוהו - סריגת כובעים לחיילים. את הפרוייקט מנהלת גברת חנה קופל, מהיישוב אפרת. בפרוייקט זה היא מבקשת מכל מי שרק רוצה, לסרוג כובע לחייל. את הכובעים המוכנים שולחים אליה, והיא מוסיפה להם תווית קטנה בפנים הכובע, ושולחת אותם יחד עם חבילות שי לחיילים קרביים. את הכובעים סורגים מצמר שחור בלבד, כזה שמתאים לכביסה במכונה. הסוגים המומלצים לפי חנה הם Granada או צמר קלאסיק של טדי. הוראות לסריגת הכובע בשתי מסרגות או במסרגה עגולה ניתן למצוא בבלוג של חנה, גם בעברית וגם באנגלית. אני סרגתי כובע אחד, והדוגמנית שמחה לדגמן לי אותו, אמא שלי נמצאת בערך באמצע הכובע שלה, וקרובת משפחה מקנדה (!) כבר סיימה לסרוג את הכובע שלה, והוא בדרך לארץ.

אני מאוד אשמח אם תפיצו את הפרוייקט הנפלא הזה לכל מי שיש לו נגיעה למסרגות, וכן יירבו אנשים טובים באמצע הדרך!

נסיים בחיבוקים חמים לתושבי הדרום ולחיילי צה"ל שעושים עבודת קודש, נאחל החלמה מהירה לפצועים, ונשתתף בצערן של המשפחות שאיבדו את יקיריהן.