יום הולדת ריחני

לפני כחודש, d.ettinger ואני חגגנו יום הולדת. לא בדיוק באותו יום, אבל אנחנו שותפות לחודש. אתמול התכנסנו עם כמה חברות לחגוג את האירוע. היה כיף, מצחיק, נעים ומאוד טעים!

אטינגר היא אישה מקסימה, ומאוד פרקטית. היה לי ברור שאני הולכת להכין לה במתנה משהו שימושי. תפרתי לה תיק פירמידה, לפי ההדרכה המצויינת הזו, שמצאתי בפליקר - http://flickr.com/photos/cascioli/398244195/in/photostream/

אני הגדלתי קצת את המידות של התיק, כי לפי ההדרכה יוצא תיק ממש פצפון. תפרתי את התיק מ-2 מלבנים בגודל 17*34 ס"מ. הנה תמונה של התיק הפתוח -

בתוך התיק היו קרם גוף ומלח אמבט שהפיץ בתיק ריח ממש נעים.

ולא יעלה על הדעת לתת מתנה בלי כרטיס ;-) אז הנה הכרטיס שצורף לתיק -

ואחרי שאורית ראתה את התיק היא ביקשה גם, וקיבלה תיק ורוד משובץ. הנה תמונה משותפת של 2 הפירמידות -

מכיוון שרצינו להוקיר תודה לבנות שבאו לחגוג איתנו, הכנו להן למזכרת שקיקי בד קטנים וריחניים, ממולאים בלבנדר ובאקרילן, שאפשר להניח או לתלות בארון. אטינגר עשתה לנו "אבטיפוס" ולמחרת פתחנו פס ייצור, בעזרתה האדיבה של מונגר. אחרי מי יודע כמה גזירות, תפירה וגיהוצים, הוכנו 11 שקיות (ועוד כמה שקיות לנספחות "על הדרך"). הנה כולן יחד -

והנה אחת בודדת מקרוב, ללא התגית שצירפנו -

מי ייתן ונזכה לחגוג עוד הרבה שמחות עם החברות המקסימות שלנו!!

איזה כיף לפנק ולהתפנק!

החורף הזה הוא חורף עצוב. למעשה הוא לא ממש שם... הגשמים מסרבים לרדת, ומזג האוויר נעים מתמיד, ואנחנו באמצע פברואר... אבל יש בחורף הזה לפחות דבר אחד ששימח אותי מאוד - החלפה הפינוק החורפי בפורום אומנות שימושית של Ynet חזרה גם השנה, בניצוחה של קושקוש האחת והיחידה.

בהחלפת הפינוק החורפי היינו צריכים להכין משהו שיחמם את הלב (יצירה כלשהיא), משהו שיחמם את הגרון, וכרטיס ברכה שיחמם את הלב. ה"מפונקת" שעלה בגורלי לפנק היא Hadarling המוכשרת. מצחיק שלכאורה יש לי נסיון לא קטן בהכנת מתנות ופינוקים, וכל פעם אני מתלבטת מחדש מה להכין. בעצתה של זיקוקית החלטתי לסרוג להדרלינג צעיף בצבעים שהיא אוהבת - ורוד, חום ושמנת. הצמר כל כך עשיר בצבעים שלו, שאחרי כמה נסיונות לסרוג משהו עם דוגמא מוגדרת, עברתי לסריגה פשוטה מאוד, שתבליט את היופי של הצמר. לצעיף צירפתי חליטה של סיידר חם, וכרטיס ברכה כמובן, אבל ההחלפה לא נראתה לי שלמה. קושקוש "הרשתה" לנו לצרף לחבילה עוד דבר אחד, אז תפרתי שקיק בד ושמתי בו פירות יבשים, לכבוד ט"ו בשבט. כשהיינו קטנים, הסבתא הבולגריה המקסימה שלי נהגה להכין לנו שקיקים כאלה בכל ט"ו בשבט, והיה נעים להיזכר במסורת הזו.

ואחרי התיאורים, מגיעות כמובן התמונות. הנה הצעיף -



ושקיק הבד -




והכרטיס -



והכול יחד, רגע לפני האריזה למשלוח -



לפני סיום, הנה ההוראות לצעיף, הלקוחות מתוך האתר http://www.lionbrand.com/

אני השתמשתי בצמר שמתאים למסרגות מס' 5, אבל סרגתי במסרגה מס' 7 כדי שהצעיף יישאר רך ונעים.

בסיס: סורגים מספר זוגי של עיני שרשרת, באורך הרצוי של הצעיף.
שורה 1:
סורגים חצאי עמודים החל מהעין השניה מהמסרגה ועד הסוף.
שורה 2:
עין שרשרת, חצי עמוד בחצי העמוד הראשון, *עין שרשרת, מדגלים על חצי העמוד הבא וסורגים חצי עמוד בחצי העמוד שאחריו. חוזרים מ-* עד הסוף.
שורה 3:
חצי עמוד בחצי העמוד הראשון, חצי עמוד ברווח שאחריו, * עין שרשרת, חצי עמוד ברווח הבא. חוזרים מ-* כמעט עד הסוף. מסיימים בחצי עמוד בחצי העמוד האחרון. (השורה מסתיימת ב-2 חצאי עמודים זה אחר זה).
שורה 4:
חצי עמוד בחצי העמוד הראשון, *עין שרשרת, חצי עמוד ברווח שאחריו. חוזרים מ-* עד שנשארים 2 חצאי עמודים. סורגים עין שרשרת, וחצי עמוד בעמוד האחרון.
חוזרים על שורות 3 ו-4 לסירוגין, עד לרוחב הרצוי.



זהו להפעם. הדרלינג - אני מאחלת לך גם מפה שיהיה לך חורף חמים ונעים!

דברים שמסתיימים ודברים שלא מסתיימים...

בואו נודה על האמת: למי מאיתנו אין יצירה שהיא התחילה ולא סיימה? מה, אף אחד לא קם?? מעניין... לכולנו יש את הדברים שאנחנו מתחילים לעשות, חדורי רוח מוטיבציה, ובסופו של דבר משהו קורה, דברים אחרים מסיטים את תשומת הלב ואנחנו זונחים את מה שהתחלנו לעשות. בהתחלה עוד משאירים אותו מול העיניים, ומקווים שעוד נחזור אליו, ובהמשך - הדברים האלו נתחבים עמוק לתוך ארון או מגירה, כדי שלא יפריעו לנו לעבור הלאה.

זה קורה לי בדרך כלל עם צעיפים. בתחילת כל חורף אני קונה צמר, ועוד קצת צמר, שומרת כל דוגמא חדשה שצצה תחת השמש בתיקיה מסודרת, ומתכננת לסרוג הכולללללללל. לפני 3 שנים זה קרה לי עם צעיף בצבעי שחור-אפור-לבן מתחלפים שהתחלתי ולא סיימתי, ושנה אח"כ בעצתה של עדי LEE המקסימה מפורום סריגה בתפוז, סיימתי אותו לפני שקניתי צמר נוסף. לפני שנתיים זה קרה לי עם הצמר שקניתי כדי לסרוג לעצמי פונצ'ו. את הפונצ'ו הזה אפילו לא התחלתי לסרוג באותו חורף... חיכיתי שנה, ובשנה שעברה התחלתי ממנו, כדי להיות בטוחה שאסיים אותו, ואכן סיימתי אותו ואפילו הספקתי לסרוג בנוסף לו עוד 11 צעיפים. היו אמורים להיות 12 צעיפים, אבל הצעיף ה-12 נזנח לאחר שסיימתי כמחצית ממנו. הוא היה סגול, והיה מיועד לאורית, שלמרות שהיא מאוד אוהבת סגול, לא היו לה אז צעיפים סגולים בכלל. הצעיף הזה אמור היה להיות מתנת יום ההולדת שלה, אבל הרעיון נגנז לטובת משהו אחר שישב לי בראש באותו זמן, והצעיף נזנח במעמקי הארון.

החורף הזה, לאחר שסרגתי כמה וכמה דברים, החלטתי לחזור לצעיף הזה, וסוף סוף סיימתי אותו. אז אמנם קצת באיחור, ובינתיים כבר יש לאורית צעיף סגול, אבל עכשיו יהיה לה מגוון :-)



ואם כבר אנחנו עוסקים בדברים שלא מסתיימים, אז לפני כ-3 שבועות הוחלט לסיים את מבצע "עופרת יצוקה" ולהכריז על הפסקת אש. מאז הטילים ממשיכים ליפול בדרום, אמנם לא באותו קצב, אבל יש תחושה שיש כאן משהו שלא נסגר עד הסוף, שלא הסתיים. במקביל למבצע "עופרת יצוקה" ולהבדיל אלף אלפי הבדלות, התחילה בפורום אומנות שימושית ב-Ynet החלפת פינוק חורפי. בנות הדרום נמנעו מלהשתתף מסיבות ברורות, אבל בשיתוף עם עוד כמה בנות החלטנו שזה שהן החליטו לא להשתתף, לא אומר שלא מגיע להן החורף הזה פינוק יותר מתמיד. חילקנו בינינו את בנות הדרום, ואני לקחתי על עצמי לפנק את דנדי פו. דנדי היא בחורה מתוקה שאוהבת ליצור, אוהבת תכשיטים וגם אוהבת לבשל, למרות שלא רואים את זה עליה בכלל.

הכנתי לה קופסת בד תפורה, על פי ההדרכה המצויינת של פרפרים, שרשרת סרוגה וכמה סוכריות שוקולד, שאפשר לאכול כמו שהן, או להמס בכוס חלב למשקה שוקולד מחמם. להכול צורף כמובן כרטיס, עם תקוות לזמנים טובים יותר.



ונסיים עם תפילה שהמצב הבלתי אפשרי הזה בדרום ייפתר, ויפה שעה אחת קודם, ואולי אפילו נביע תקווה שהבחירות שמגיעות בעוד 3 ימים יביאו איתן את השינוי שכולנו כל כך מייחלים לו.

הספר השמן של דיסני #4 ואחרון...

מי שעקב קצת אחרי הבלוג בחודשים האחרונים, יודע שנרשמתי לסדרת החלפות ב-Swap bot שמטרתן ליצור ספן שמן בנושא דיסני. ההחלפה חולקה ל-7 החלפות משנה, כשלכל החלפה יש נושא. עד כה היו לנו הגיבורים הקלאסיים של דיסני (מיקי, מיני, דונלד, גופי ופלוטו), נסיכות דיסני ופיקסאר. הנושא הפעם היה פו הדב, ואיתו התלבטתי הכי הרבה. מצד אחד ההוראות היו במפורש להשתמש בדמויות של דיסני. מצד שני לא הצלחתי להתעלם מהדמויות הקלאסיות, שצוירו ע"י ארנסט שפארד, וליוו את הספרים של א.א. מילן. בסופו של דבר הלכתי על שילוב של 2 הדמויות, הקלאסית מול זו של דיסני, בכל דף. הדמויות הועתקו על דפי פרגמנט, ונצבעו בצבעי עפרון.

ההוראות היו להקדיש דף לכל אחת מהדמויות הבאות - פו הדב, חזרזיר, טיגר ואיה, ודף נוסף לדמות לפי בחירתנו. אני בחרתי בכריסטופר רובין.

הדף של פו -



הדף של חזרזיר -



הדף של טיגר -



הדף של איה -



הדף של כריסטופר רובין -



ולמה כתבתי שזו ההחלפה האחרונה? הרי יש עוד 3 החלפות. הסיבה לכך היא, שאחרי התלבטות קשה החלטתי לפרוש מיתר ההחלפות. הדפים שקיבלתי עד עכשיו לא ממש ענו על ההגדרה של ספר, שלא לדבר על ספר שמן. רוב הדפים שקיבלתי היו כל כך דקים, שאם אני אנסה לכרוך אותם הם ייקרעו. אמנם העליתי את זה לדיון מייד אחרי ההחלפה הראשונה, אבל נראה שאף משתתפת לא התייחסה לזה ברצינות. מעבר לכך, הרגשתי שברוב הדפים שקיבלתי אין ממש מחשבה מאחורי הדף, ועם כל הכבוד, לא נרשמתי להחלפה כדי לקבל אוסף דפים עם מדבקות של דיסני... אני יודעת שזה נשמע נוראי ומתנשא לחשוב ככה, אבל באמת שהדפים האלה מצריכים המון אנרגיות וחשיבה, ובכל זאת ציפיתי למשהו בתמורה.
אז פרשתי מיתר ההחלפות של הספר השמן של דיסני, ואני עוברת הלאה, לדברים חדשים ומעניינים לא פחות (ככה אני מקווה...)

ליל חניה

התקופה האחרונה לא פשוטה לי. קורים סביבי דברים שאין לי שליטה עליהם, ולא תמיד קל לי להתמודד עם הרעיון הזה, שישנם דברים שאני לא יכולה לשנות. נכון שלפי ארבע ההסכמות אני אמורה להשלים עם זה ולא להילחם בזה, אבל זה לא פשוט, זה אפילו די קשה.
אתמול נסעתי לי בדרכי לעבודה, ובאוטו התנגן לו הדיסק הקבוע, עם אוסף שירים הזוי משהו, שקיבצתי במשך השנים. השיר שהתנגן כשנכנסתי לאוטו היה "ליל חניה", של נתן אלתרמן, בלחן של יאיר רוזנבלום. לא ברור לי עד עכשיו למה, אבל הוא עורר בי כל מיני אסוציאציות, והתחלתי לבכות. הבכי הזה שחרר כנראה כמה דברים, כי אחריו הרגשתי שאני בכל זאת מסוגלת להתמודד עם היום שלפניי.
אז הנה, אני חולקת איתכם את השיר הנפלא הזה, בביצועם של אפרים שמיר, ירדנה ארזי וחנן יובל.

ליל חניה. בקול דברים, בשחוק, בגדף
בהמולת מלאכות הוא קם, הנה הנו
כמו פני עיר נבנית פניו של שדה הקטל
בהתפרש המחנה אשר דינו
להיות שופך דם האדם ומגינו.

ליל חניה, ליל זמר, ליל שחקים רקוע
ליל רוב מלאכות חופזות, ליל אד מן הדוודים
ליל שמוסך את כישופה של רעות רוח
בבניינה של ממלכה, ליל נדודים
ניצב פרוש על היחיד והגדודים.

מתוך אשמורת ראשונה, בין חוף וגבע
היה נשקף פתאום מראה המלחמה
כמו הווי צוען, חבוי יתד וחבל
בחירותם של מסעות וחירומם
בו הכלים והחוקות בעירומם.

ליל חניה, ליל זמר, ליל שחקים רקוע
ליל רוב מלאכות חופזות, ליל אד מן הדוודים
ליל שמוסך את כישופה של רעות רוח
בבניינה של ממלכה, ליל נדודים
ניצב פרוש על היחיד והגדודים.

בו מליצת סיסמות הזמן, אשר לא פרץ
שירה צרופה בן יעסוק, חלילה לו
ורק הזמר הנפוץ,
שלא דבר ערך ולא שכיית חמדה הוא,
יישאן במלוא צווחת צבעיו החריפים על חלילו.

על אהבה הוא מדבר (בה הוא פותח)
ועל חובה וקרב ועול, הכל בכל
אין הוא אומר את זאת בכל דקויותיה
של השירה, אבל אומר בקול גדול
בלי מורך לב ובלי חשש מפני הזול.

ליל חניה, ליל זמר, ליל שחקים רקוע
ליל רוב מלאכות חופזות, ליל אד מן הדוודים
ליל שמוסך את כישופה של רעות רוח
בבניינה של ממלכה, ליל נדודים
ניצב פרוש על היחיד והגדודים.

עת מלחמה גם צלם הדברים האלה
היה צלמה לקול זמרת פזמון תועה
עוד ימשכו המה כמו נימה מחלב
נפשו של דור, גם בשדה זרועה
לזכור, לא רק לרע, ימי רעה.

גם זה נשלב במלחמה כל זה גם יחד
כמו אבחת אביב נמסך בעם מליל ומשחרים.
כל זה מתל ומגדות נחל יהיה
עולה ביעף ושב נקטע בליל
של איש זונק ואיש יורה ואיש נופל
של איש זונק ואיש יורה ואיש נופל...